כניסה עם גוגל
כניסה עם פייסבוק
שכונת מזכרת משה (נחלאות) נמצאת מדרום לשוק מחנה יהודה ורחוב אגריפס, בין רחוב שומרון ובין רחוב מזכרת משה (נחלאות). השכונה הוקמה בשנת 1883 מכספי קרן יהודית ומשה מונטיפיורי במלאת תשעים שנה לנדבן היהודי הבריטי. תחילתה של השכונה בהקמת שמונים ושלושה בתים שנמכרו לדיירים במחירים נמוכים ובהלוואות לאורך זמן מטעם הקרן. צורת השכונה ריבוע ובה חצר פנימית גדולה ומסביבה בתי מגורים. חזיתות המבנים פנו לחצר הפנימית. השכונה יועדה בתחילתה ליישוב העדה האשכנזית. בית הכנסת הראשון שנבנה בתחומה היה בית הכנסת 'ישמח משה' שנמצא ברחוב מזכרת משה (נוסח התפילה בו נקבע כמו בבית הכנסת "החורבה" שבעיר העתיקה). בית כנסת נוסף שנבנה בהמשך הוא 'חסד ורחמים'. במהלך השנים חל שינוי דמוגרפי בשכונה ורבו בו בני העדה הספרדית. בשכונה התקבצו עם השנים סוחרים, סנדלרים, מצחצחי נעליים, הוקמה מאפייה וכדומה. מול הכניסה מרחוב אגריפס, פעל החל משנת 1938 מועדון נוער לתלמידי רחוב, תלמידים בעלי חסך לימודי ותרבותי (כיום בית מורשת 'מועדון ווינר' ע"ש קטה ופרנץ ווינר). היוזמה להקמת המועדון השכונתי הייתה של ד"ר דוד ילין, ד"ר קרל פרנקשטיין וד"ר אנה גורדון מהחוג לעבודה סוציאלית של האוניברסיטה העברית. תחילה הוקם צריף ואחר כך בית בן קומה אחת. הנערים בשכונה הסתייעו בנערים משכונות מבוססות יותר ביניהם היה פרופ' אברהם נדד (פרבולוצקי), יליד פולין שעלה לארץ בשנת 1938, עסק בעבודה חינוכית קהילתית עם ילדי הרחוב, ניהל את מועדון מזכרת משה כפסיכולוג, כמוהו גם אליעזר שמואלי, שהכין את נערי השכונה לקראת גיוסם 'להגנה' במלחמת העצמאות, צבי יעבץ ומשה טמיר. במרכז הקהילתי התגייסו גם תלמידים בוגרים מבית הספר הגימנסיה העברית משכונת רחביה לסייע בעבודה עם נערים אלה. הילדים בני 5 עד 18 שיחקו, טיילו והעלו הצגות. במקביל אברהם נדד עבד עם הורי הילדים בשכונה. בשנת 1975 נבנתה קומה נוספת למבנה ע"י קרן ירושלים והמועדון שימש לקשישים ולילדי גן. בשנת 2000 הוקם כמרכז קטה ופרץ ויינר כמרכז למורשת לסיפורים של היוצאים מחוץ לחומה לבנות לעיין באתר 'ישראל נגלית לעין' באלבום דוד מאירי, מי שהיה רכז המועדון, המתאר את פעילותו של מועדון הנוער בראשית שנות השישים (1962-63). מספרו של האלבוםYBZ.0327 . התמונות באלבום שכונת מזכרת משה צולמו בשנת 1942 ע"י טים נחום גידל שהגיעו לארכיון התמונות של יד יצחק בן-צבי כחלק מפרויקט 'תמונה באבן' של קהילת לב העיר. טים מנחם גידל נולד בגרמניה החל דרכו כצלם בעיקר של עיתונות בשנת 1929. בשנת 1935 כתב דוקטורט חלוצי ומקדים לזמנו על "הדיווח בתמונות והעיתונות" ומאז התמסר למחקר אקדמי בשווייץ, באנגליה, בארצות הברית ובארץ ישראל. גידל עלה לארץ ישראל בשנת 1936 (לאחר שני ביקורים מוקדמים בשנים 1930 ו-1935). התגורר ברחביה ברחוב רד"ק וחי בירושלים לסירוגין, עד שלבסוף השתקע בה. מכר צילומים לגופים ציוניים שונים וצילם רבות גם בחו"ל בנסיעותיו למשימות צילום עיתונאי ברחבי העולם. גידל צילם במצלמת לייקה שאפשרה לו לצלם תמונות סיפוריות וספונטניות ברוח "הראייה החדשה". כמו כן התנסה בפיתוחים טכניים חדשים כגון ניסיונות ראשוניים בצילומי צבע. הציג תערוכות רבות, פרסם ספרים ומחקרים וזכה בפרסים רבים. הוא זכה בפרס אנריקה קבלין למפעל חיים בתחום הצילום. הרבה מצילומיו הם מפגשים מקריים עם אנשים אלמונים ברחוב. כך אמר: "צילומי, כך אני נוטה לחשוב, הם וריאציות על הטרגי-קומדיה הנצחית של חיי אדם...רוב הצלמים בזמננו מנסים להביע את האני הפנימי שלהם בעזרת עדשת המצלמה, ואילו אני משאיר לאובייקט את האפשרות להביע את עצמו בסיוע המצלמה שלי".
בחרו את שפת העמוד:
שפה נוכחית
