פקודות יום – מלחמת יום כיפור
מיד עם תחילת המלחמה, ב-6 באוקטובר, מתחיל פיקוד הצבא לפרסם פקודות יום והודעות מודפסות שמתפתחות לכדי עיתונים המופצים בחזיתות ובפיקודים השונים. תערובת של דברי עידוד והקרנה של להט קרב, מאמץ גדול לסייע למורל החיילים הלוחמים ועם כל יום שחולף גם מידע תומך, עדכונים וחומרי הסברה. פעילות ההסברה רחבת היקף ונמרצת, ומטרותיה מגוונות. מצד אחד, ההסברה מכוונת לחיילים, לעודד אותם, לעדכן אותם מעט, לתת להם תחושה שהם חלק מתמונה גדולה יותר. מצד אחר, ככל שהפרסומים גדלים, ברור שהם מופנים לחלקים הלא לוחמים בצבא וגם למעגלים הרחבים יותר בציבור.
לשון חדה, מלים עזות
"כשתינתן הפקודה, נפרוץ קדימה, נהלום ונשמיד"כשמדובר בדפים יומיים של אלופי הפיקוד בצפון ובדרום, הלשון חדה, המלים עזות: "השריון הסורי הופך אבוקות אש, תותחיהם מנותצים ומוצביהם כתובים", "אנחנו החומה הסוככת על עם ישראל, ואליה תתנפץ זרוע הרשע של האויב", "כשתינתן הפקודה, נפרוץ קדימה, נהלום ונשמיד", אומר אלוף פיקוד הצפון יצחק חופי בדף קרבי מס' 1. הוא אינו מתאר דווקא מציאות מדויקת, אלא מקרין מנהיגות ועוז רוח. עמיתו בפיקוד הדרום, האלוף שמואל גונן (גורודיש) גם הוא אינו חוסך בדברים של השראה ותקיפות: "אנו חייבים בפעולה תוקפנית ומהירה. עלינו לפגוע באויב, לנגוס בו ולגרור את כוחותיו למדבר ושם לחסלו... לאחר זאת יבוא שלב ההכרעה, בו נביא את המלחמה לארצו, לאדמתו, לחצר ביתו ולליבו".
ליצור תמונה של הצלחה
בינתיים, בפיקוד המרכז, ב-8 באוקטובר, ממהר הדף הקרבי לצייר מציאות של הכרעה והצלחה, בעצם כמה מן הרגעים הקשים ביותר במערכה: "...גשרי המצרים על הסואץ נופצו והצבא המצרי בסיני מכותר ומוכה קשות... השלב הראשון הולך ומסתיים, הבלימה בוצעה בגבורה, כרגע היוזמה כולה בידינו, וכוחותינו הולמים באויב ומוחצים אותו, כראוי לו. זוהי מכת שוק על ירך שהבטיח שר הביטחון לאויב עם פרוץ הקרבות, ולאחריה – 'גמר חתימה טובה'" והדף מסתיים בציטוט מספר שמואל ב', פרק כ"ב: "ארדפה אויבי ואשמידם ולא אשוב עד כלותם".
הומור, מידע והניצחון באופק
באותו פרסום של פיקוד המרכז, בדף ממול, לצד איור של אריה, סמל הפיקוד, ולידו חייל ערבי בעמדת נחיתות, מופיעות שתי אזהרות מטעם ביטחון שדה, וגם בדיחות אחדות. בכתיבה המחויכת בולטת נימה של זלזול בערבים, ברוח הימים שלאחר מלחמת ששת הימים. הרהב של הניצחון האדיר של שנת 1967 הופך כעת לרוח עזה של עידוד הכוחות ולמאמץ להעלות את המורל.
אם בתחילת הקרבות אנו רואים הודעות קצרות, טלגרפיות, המביעות בעיקר נחישות, תוקפנות ועוזר רוח, הרי שככל שהמלחמה מתקדמת הפרסומים הרשמיים מתגוונים, מתרחבים ופונים לכיוונים שונים. מידע, עידוד, חדשות מהעורף, מעט הומור, קריקטורות, מידע על מטוסי האויב, צילומים של כוחות צה"ל המעבירים את המלחמה לשטח האויב ואזהרות מפני דליפת מידע. לבסוף, מופיעים הסברים להפסקת האש, טפיחות על שכמם של הלוחמים ודברי צער ותנחומים על הנופלים במערכה.