דונש בן לברט

---

דונש בן לברט היה בלשן ומשורר, רב ודיין עברי שחי במאה העשירית. נולד בפאס ב־920, עבר לבגדד, ובה למד מפי רבי סעדיה גאון. באותה תקופה הגיעה התרבות הערבית לשיא פריחתה בבגדד. מגעם של היהודים עם תרבות זו הביא להשפעה על דרכי הכתיבה שלהם. כשהציג דונש לפני רבו, סעדיה גאון, את ניסיונו לאמץ את המשקלים הערביים בכתיבת השירה בעברית, התלהב מכך ר' סעדיה. בכך הניח דונש את היסוד לצורתה של שירת ימי הביניים.

דונש נדד לספרד והביא לשם את החידוש הזה, שנתקל בהתנגדותם של תלמידי מנחם בן סרוק, המשורר בחצרו של חסדאי אבן שפרוט, שהיו גם בני פלוגתתו בענייני לשון. שיטת המשקלים החדשה התקבלה לחלוטין בשירת החול וחדרה אף לשירת הקודש.

חידושיו של דונש לא היו רק בתחום הצורה, אלא גם בתוכן. הוא הראשון שכתב שיר יין בעברית בסגנון השירה הערבית. אולם שיר זה מסתיים בשלילה חזקה של משתאות יין מסיבות דתיות ולאומיות. יתר שירי החול שלו הם שירי ידידות, חידות ותהילה. הוא היה מהמשוררים הראשונים בספרד שכתבו שירת חול.

רק מעטים משיריו התגלו עד כה. בין שיריו הידועים – הפיוט לשבת "דרור יקרא" וכן הפתיחה לברכת המזון בסעודת חתנים "דוי הסר". בשל חוסר נתונים מספיקים קשה להעריך את כישרונו הספרותי של דונש. עם זאת אין ספק בחדשנותו, ובתרומתו לשירת תור הזהב בספרד.