טקסטיל – צביעת בדים

טקסטיל – מבוא | על צביעת בדים | אינדיגו – צביעת בדים בגוונים כחולים

טקסטיל הוא כינוי כולל לכל סוגי האריגים העשויים מחומרים טבעיים או מלאכותיים. מוצרי הטקסטיל נארגים, נשזרים או נסרגים מסיבים או חוטים. מקור המילה טקסטיל בפועל texere בלטינית, שפירושו לארוג.

הטקסטיל הוא ענף מרכזי בתעשייה ובמסחר. עולם הטקסטיל, על שורשיו הקדומים וההתפתחויות הרבות שחלו בו, הוא מהתחומים המסקרנים בחקר ההיסטוריה של המדע. פריטי טקסטיל מלווים את האדם יום-יום בכל מחזור חייו, מהולדתו ועד מותו. מאז ומעולם חשיבות הטקסטיל ומרכזיותו באות לידי ביטוי בהיבטים רבים, בין היתר בהקשרים חברתיים, תרבותיים, דתיים, כלכליים, מגדריים ופוליטיים.

מימי קדם התפתחו בתחום הטקסטיל מלאכות ואומנויות רבות: טוויה, אריגה, צביעת בדים, רקמה ותפירה, ותחומים רחבים יותר כמו עיצוב אופנה, עיצוב בתים ומבנים, ייצור תעשייתי ומִחזור בגדים. מוצרי הטקסטיל שימשו תחילה בעיקר ללבוש, נשיאת חפצים, ריפוד וכלי עזר לפרנסה (כמו רשתות דיג), ובהמשך גם לעיצוב, קישוט וחומרי גלם לתעשיות מגוונות אחרות.

כך היה הטקסטיל ליסוד בולט, מוחשי ועשיר בתרבות החומרית והרוחנית בכל העמים והתקופות. הטקסטיל מוצג ומתואר בספרות ובתיאטרון, מייצג לבוש מסורתי או ייחודי לתרבויות שונות, ופעמים רבות נושא משמעות דתית כגון הטלית והפרוכת ביהדות. מוצרי טקסטיל, ובעיקר פריטי לבוש, יכולים אף לעורר רגשות עזים כמו אהבה, הערצה ותשוקה כמו גם שנאה וסלידה. עם השנים הושפעו פריטי טקסטיל מקודים חברתיים והפכו לאמצעי תקשורת בין אנשים ולסמל מובהק למעמד חברתי.

הטקסטיל לאחר המהפכה התעשייתית

ענף הטקסטיל, שהתבסס על מלאכת יד וחומרי גלם שמקורם בצמחים ובעלי חיים, הושפע מאוד מהמהפכה התעשייתית. עד אז מקור הצבענים והבדים היה טבעי בלבד וטכניקות הייצור והצביעה נשמרו בסוד. ההמצאות הטכנולוגיות שהושגו במאה ה-18 ובמאה ה-19 הביאו לפריצת דרך ששינתה את פני הענף והגדילה את התפוקה בשיעורים אדירים. בזכות השימוש במנועי קיטור וגלגלי מים הוקמו פסי ייצור לטווית כותנה, הנול האוטומטי הומצא והמנפטה המפרידה את הזרעים מהכותנה שולבה בתעשייה. גם בתחום הצבענים הייתה פריצת דרך, כשהתגלה הצבע המלאכותי הראשון שהופק מזפת הפחם. גילוי זה אפשר ייצור תעשייתי של צבענים מלאכותיים לצביעת בדים.

בספרייה הלאומית שמורים פריטים היסטוריים רבים המספרים את סיפורה של תעשיית הטקסטיל. במסגרת אוסף מדעי הרוח של הספרייה בולט אוסף אדלשטיין - אוסף מקיף על אודות ההיסטוריה, הפילוסופיה והסוציולוגיה של המדע. המעיינים באוסף יגלו ספרים היסטוריים נדירים, יצירות מעניינות וכתבי עת הכתובים בשלל שפות וסוקרים היבטים מגוונים של תעשיית הטקסטיל לדורותיה.

על צביעת בדים

צביעת בדים היא מלאכה ידועה כבר מימי קדם. בסין צבעו משי, בהודו צבעו כותנה, במצרים צבעו פשתן ובמזרח התיכון נודעו בצביעת צמר. צור וצידון הצטיינו בצביעת אריגים בצבעי ארגמן ותכלת שמקורום בחלזונות ים, והודו סחרו בצבען כחול המופק מצמח האינדיגו. לאורך הדורות נשמרו דרכי הפקת הצבע ושיטות הצביעה בסודיות קפדנית, לכן קיימים מעט מאוד כתבי יד וספרים מוקדמים על התחום.

הספר הראשון על שיטות צביעה הודפס בונציה באמצע המאה ה-16 על ידי ג'ובאני רוזטי, וכולל הוראות מפורטות להכנת צבענים וצביעת בדי צמר, פשתן, כותנה ומשי. רק כמאה שנה אחר כך החלו להתפרסם ספרים נוספים בתחום, ובמאה ה-18 התחילו כימאים צרפתיים לפרסם ספרים המכילים הוראות לטכנולוגיות צביעה. כך החלה להתבסס תעשיית הצביעה הגדולה של צרפת.

במאה ה-19 עברו מוקדי הידע והתעשייה של הצביעה לאנגליה. ווליאם פרקין גילה ב-1856 את הצבע המלאכותי הראשון, אותו הפיק מזפת הפחם. התגלית הציתה גל גילויים נוספים והייתה לגורם מרכזי במהפכה התעשייתית באנגליה. כימאים גרמנים רבים עבדו במעבדות באנגליה ובסופו של דבר הקימו מרכזי מחקר ותעשיית ייצור צבענים בגרמניה, שהפכה בסוף המאה ה-19 ובתחילת המאה ה-20 למעצמה בתחום.

אינדיגו – צביעת בדים בגוונים כחולים

שני צמחים שימשו לצביעת בדים בגוונים כחולים: צמח האיסטיס, איסטיס טינקטוריה בשמו הבוטני, הגדל באירופה ובמזרח התיכון, וצמח האינדיגו, אינדיגופרה טינקטוריה, שגדל בעיקר בהודו. את הצבען מפיקים באמצעות השריית העלים במים. תהליך הפקת גבישי הצבען הנחשקים דורש ידע, תשומת לב ודיוק בכל אחד מהשלבים. הצרכנים הגדולים ביותר של בד כחול היו צבאות הנסיכויות הגרמניות, אך גם מדים בארצות שכנות השתמשו נצבעו באמצעותו.כחול האיסטיס עמיד לאורך זמן על הבדים אך הוא אפרורי במידת מה. הוא צובע בדי צמר אך אינו נקשר בקלות לבדי פשתן וכותנה. לעומת זאת, הצבען הכחול המופק מצמח האינדיגו מבריק ועמוק יותר, ונקשר היטב גם למשי ולבדים המופקים מן הצומח כגון פשתן וכותנה. עם גילוי המזרח לאחר הפלגותיו של וסקו דה גמה והרחבת המסחר עם המזרח עלה הביקוש לייבוא האינדיגו באירופה והשאיר את האיסטיס כברירת מחדל לשכבות החלשות יותר. רק גילוי הצבעים המלאכותיים באמצע המאה התשע עשרה הצליח לדחוק הצידה את הביקוש הרב לאינדיגו ההודי.