קוקיז (עוגיות)

אתר הספרייה הלאומית עושה שימוש בעוגיות (cookies) על מנת לשפר את חווית הגלישה שלך. הגלישה שלך באתר מהווה הסכמה לשימוש בעוגיות. למידע נוסף, אנא עיינו במדיניות הפרטיות

פקה (או: פִיקְהְ)
אלמיזאן אלשעראניה, הועתק באיראן 1688

פקה

פקה (فقه) הוא השם הכולל למדע ההלכה באסלאם. האסלאם, כדת הלכה, שואף להחיל את כללי ההלכה על כל תחום בחייו של המאמין, החל מהרגליו האישיים וכלה במבנה המדיני והמדיניות הכלכלית של ארצו. ההלכה האסלאמית התחלקה במהלך הדורות לארבע אסכולות: חנפית, חנבלית, מאלכית ושאפעית. הן קרויות על שם מייסדיהן: נעמאן אבו חניפה (מת 767), אחמד אבן חנבל (מת 855), מאלכ אבן אנס (מת 795) ומחמד אבן אדריס אלשאפעי (מת 820).

בתקופה הפורמטיבית של ראשית האסלאם ותנופת הכיבושים במאות השביעית עד התשיעית חדרו מסורות משפטיות שונות לתוך המשפט האסלאמי. כך למשל חדרו מסורות משפטיות פרסיות, רומיות (דרך האימפריה הביזנטית שנכבשה על ידי המוסלמים), נוצריות ואף יהודיות.

החל מהתקופה העבאסית (1258-750), המונח פקה החל משמש בהוראת מדע ההלכה האסלאמי המכסה את כל תחומי החיים. השיטה לקביעת הלכה בנושא מסוים, גם אם לא היה מוכר קודם, מכונה "אצול אלפקה" (שורשי הפקה, اصول الفقه). על פי שיטה זו, יש לבחון האם יש התייחסות, ולו עקיפה, לסוגיה הנזכרת בקוראן או בסונה. אם אין חכם ההלכה מוצא בהם תקדים לשאלה שהוא בוחן עליו לבחון אם יש קונצנזוס בין חכמי ההלכה בנוגע לסוגיה זו. במקרה שחכם ההלכה אינו מוצא תשובה לא בקוראן, לא בסונה ואף לא בקרב חכמי ההלכה בני דורות קודמים, הוא יכול להפעיל שיקול דעת ולקבוע הלכה לפי מיטב הבנתו (راي).

התיאולוג המוסלמי החשוב אבו חאמד אלע'זאלי (מת 1111) סיווג את הפקה כאחד מששה ענפים שמהם מורכב לדעתו הידע הלמדני של האסלאם: תיאולוגיה (علم الكلام), פרשנות קוראן (علم التفسير), מדע החדית' (علم الحديث), שורשי הפקה (اصول الفقه), המשפט הפוזיטיבי שהוא ענפי הפקה (فروع الفقه) ותורת הנסתר (علم الباطن). זה האחרון הוא חלק מרכזי מהתורה הסֿופית. ע'זאלי דימה את מדע ההלכה לעץ ששורשיו הם הקוראן והחדית' וענפיו הם ענפי ההלכה השונים ופירותיו הם פסקי ההלכה הנותנים מענה למאמינים בסוגיות שונות.

הספר הראשון המוקדש לשורשי הפקה הוא רסאלה פי עלם אצול אלפקה (رسالة في علم اصول الفقه, חיבור על שורשי ההלכה) מאת חכם ההלכה מחמד אבן אדריס אלשאפעי (מת 819).

הדעות השונות בסוגיות הלכתיות הוביל ברבות השנים להיווסדותם של אסכולות במשפט המוסלמי. האסכולות נקראות על שם מייסדן, ואלו הן הארבע המרכזיות: שאפעי, מאלכי, חנבלי וחנפי. השתייכות לזרם מסוים לא היוותה חסם בפני בקשת סעד הלכתי מזרם אחר, הידוע כמקל יותר בנושא שבו דרוש הסעד. כך למשל, הזרם המאלכי ידוע כמקל יותר בסוגיות כלכליות. לכן, השושלת הממלוכית פנתה לשופטים מזרם זה על מנת לקבל פסקי הלכה מקלים בנושאים אלה.

במהלך התקופה העות'מאנית מקומו של המשפט המוסלמי כמקור יחיד לחקיקה הצטמצם עם כניסת ההשפעה המערבית לאימפריה העות'מאנית וכניסת הקודקסים החילוניים הצרפתיים. עם זאת, המשפט המוסלמי המשיך להוות מקור חשוב המעצב את חיי המאמינים.

מדע ההלכה האסלאמי ממשיך להתפתח. חכמי ההלכה נדרשים להציע פתרונות הלכתיים אסלאמיים לסוגיות שמזמנים החיים למוסלמים בימינו: מערכות יחסים רומנטיות בין צעירים ללא נישואים, קיום אורח חיים מוסלמי בתוך חברות לא-מוסלמיות, גידול חיות מחמד, תרומת איברים וכיו"ב.

באוספי הספריה הלאומית יש מספר רב של פריטים העוסקים בפקה, החל מכתבי יד בתחום זה, עבור במהדורות מדעיות של חיבורי יסוד בנוגע לפקה וכלה במספר רב של מחקרים מודרניים על הנושא. אתם מוזמנים לעיין בכותרים הרבים בנושא פקה שבאוספי הספרייה כאן.