קוקיז (עוגיות)

אתר הספרייה הלאומית עושה שימוש בעוגיות (cookies) על מנת לשפר את חווית הגלישה שלך. הגלישה שלך באתר מהווה הסכמה לשימוש בעוגיות. למידע נוסף, אנא עיינו במדיניות הפרטיות

יהדות איטליה
בית הכנסת הגדול של פירנצה

יהדות איטליה

יהדות איטליה היא מהקהילות היהודיות העתיקות ביותר באירופה, ולה מסורת רוחנית ותרבותית עשירה, עצמאית וייחודית. בשנת 2020 חיו באיטליה קרוב ל־30 אלף יהודים.

ראשיתה של יהדות איטליה ככל הנראה בימי בית המקדש השני, כאשר סוחרים יהודים שהגיעו ממצרים התיישבו ברומא. במאה הראשונה לספירה נקלטו ברומא שבויים עבריים שהובאו מיהודה לשמש עבדים, נפדו על ידי יהודי העיר, והפכו לחלק מרכזי בקהילות היהודיות ברחבי האימפריה הרומית. במאות הבאות הצטרפו לקהילות יהודים שהיגרו מארצות אחרות בעקבות מצוקות, גירושים ורדיפות, או למטרות מסחר ואמנות. זרם ההגירה גבר במאות ה־15 עד ה־17 עם הגיעם של מגורשים מספרד, פורטוגל, גרמניה וצרפת.

כך התגבשה באיטליה קהילה מגוונת ועצמאית, שמשולבים בה יהודים "בני רומא" היושבים בה מהמאות הראשונות לפני הספירה ואחריה, יהודים ספרדים ולצדם אשכנזים. לעושר התרבותי תרמו גם הקשרים של יהדות איטליה עם קהילות יהודיות אחרות, השפעת התרבות האיטלקית והשינויים ההיסטוריים שעברו איטליה וסביבותיה.

חיי היהודים באיטליה

בימי הביניים חיו יהודים באזורים רבים באיטליה. עם התפשטות הנצרות הורע מצבם, ובכמה אזורים הוטלו עליהם גזרות מגבילות ומשפילות. במאה ה־12 חלה הידרדרות נוספת ביחס אליהם, ובמאה ה־16 הוקמו גטאות בערים רבות באיטליה והיהודים נדרשו להתגורר בהם. הגטו הראשון הוקם בוונציה ב־1516, ובשנת 1600 חיו בו כ-5,000 יהודים. החיים בגטאות נמשכו כ־200 שנה, עד שצבא צרפת בראשות נפוליאון כבש את איטליה בשלהי המאה ה־18.

חרף הגטאות והיחס הקשה, במאות ה־16 עד ה־18 חוותה יהדות איטליה פריחה רוחנית, דתית ותרבותית, והייתה למרכז בולט בעולם היהודי. בגטו ונציה הוקם בית הדפוס העברי הראשון ופעלו בתי כנסת, תיאטרון וחנויות ספרים. בתקופה זו הודפס באיטליה התנ"ך העברי הראשון וסודר התלמוד, נפתחו ישיבות ופעלו רבנים, חכמים ופילוסופים נודעים. נקודת המפנה בתולדות יהדות איטליה הייתה האמנציפציה, שמומשה ממחצית המאה ה־19 והעניקה ליהודים שוויון זכויות. היהודים, משוחררים מהחיים בגטו, השתלבו בתהליך גיבוש איטליה המודרנית, התקרבו לחברה האיטלקית הכללית ובלטו בפרלמנט. בתחילת המאה ה־20 היו שרי המלחמה וראש הממשלה באיטליה יהודים. בתי כנסת מפוארים הוקמו בערים גדולות, וב־1904 נחנך בית הכנסת הגדול ברומא. בין שתי מלחמות העולם היגרו לאיטליה יהודים רבים ממדינות אחרות באירופה.

הפריחה נמשכה עד שנות ה־30, גם לאחר שב־1922 עלתה לשלטון המפלגה הפשיסטית בראשות בניטו מוסוליני. ככל שהקשר בין איטליה וגרמניה התחזק, כך הפך מצב היהודים לגרוע יותר. ב־1938 חוקקה איטליה חוקי גזע שפגעו בחיי החינוך, החברה, העיסוק והכלכלה של היהודים. ב־1939 חיו באיטליה כ־44,500 יהודים, ב־1943 כבשה גרמניה את איטליה, ויהודים נשלחו למחנות ריכוז ומחנות השמדה. כ־8,000 מיהודי איטליה נספו בשואה.

בספרייה הלאומית נאספו שפע פריטים, מהמאה ה־13 ועד ימינו, העוסקים בהיסטוריה של יהדות איטליה. בין החומרים המגוונים אפשר להתרשם מספרים, מאמרים וקטעי עיתונות הקשורים לתולדות הקהילה, מסורתה ויצירתה האומנותית; תמונות וגלויות מחיי הקהילה; כתבי יד, מסמכים, הודעות על תקנות וגזרות, נוסחי תפילות וברכות; והקלטות וידיאו ואודיו של ראיונות, פיוטים וגם "חד גדיא" באיטלקית.