אם יצירתו של האדם היא חיבור של גוף ונשמה, הרי שפטירתו היא פירוקו של החיבור הזה. גוף בלי נשמה, מוטל דומם, כאבן שאין לה הופכין.
יצירת האדם נעשתה בשני שלבים, ראשית – גוף האדם, "עפר מן האדמה", ולאחר מכן – נשמתו, כוח החיים שבו, "וַיִּפַּח בְּאַפָּיו נִשְׁמַת חַיִּים" (בראשית ב, ז).
במסע הלוויה אנו דואגים לנפטר, ומלווים את הגוף למקום מנוחתו. אנו מדברים גם על נשמת החיים שנפרדה מן הגוף ועלתה אל מקורה. לצד זה אנו דואגים לקרוביו של הנפטר. אנו עסוקים בצער על האובדן מצד אחד, ודואגים לתמוך ולחזק את הקרובים מצד שני.
מסע הלוויה כולו מורכב מכמה שלבים בסיסיים:
א. "טקס הטהרה": הכנת הנפטר ללוויה, על מנת שלא יהיה מוטל בביזיון ובריח רע. טקס זה אינו נערך בהשתתפות המלווים.
ב. ההספדים: דברים לזכר הנפטר, קריעת הבגדים, ברכת "דיין האמת" ואמירת הקדיש.
ג. מסע הלוויה: הובלת הנפטר אל מקום מנוחתו האחרון, הקבר.
ד. הקבורה: קבורת הנפטר והכיסוי בעפר.
ה. היציאה מהקבר וניחום האבלים.