מחול בישראל
אמנות המחול בישראל באה לידי ביטוי בפעילות ענפה ומגוונת הקשורה הדוקות לתפיסות חברתיות, פוליטיות וכלכליות. מאז תחילת המאה ה-20 נרתם המחול בארץ להבעת האידיאולוגיה הציונית ולמאמץ המתמשך ליצירת תרבות חדשה באמצעות פיתוח מודל גוף, שפה תנועתית ומבנים כוריאוגרפיים המזוהים עם האתוס של דמות העברי המקומי. מחול מסוג זה הוצג בד בבד עם יישומם המקומי של סגנון מחול ההבעה המרכז אירופי, ובהמשך, החל משנות החמישים של המאה ה-20, עם תפיסות בין-לאומיות אמריקאיות ואחרות. לצד ייצוג של החברה היהודית בישראל, המחול מייצג גם חברות ייחודיות ומיעוטים, וזיקות סמויות וגלויות מתקיימות בין סוגי מחול המאפיינים את המגזרים השונים בארץ.
התיעוד הארכיוני עומד לכאורה בניגוד למהותו הגופנית והתנועתית החולפת של המחול, שמתקיים כהרף עין על הבמה בעת המופע וכל כולו חוויית הרגע. ואולם למעשה הוא חלק בלתי נפרד מהתפתחות התחום ומהפיכתו לגוף ידע ולמרכיב מרכזי בזיכרון התרבותי הציבורי בישראל. מניינם המפתיע של ארכיוני המחול בישראל כולל ארכיונים אישיים של יוצרים ודמויות מפתח בתחום המחול, וכן ארכיונים של מוסדות מרכזיים במחול הישראלי ובהם להקות, בתי ספר, פסטיבלים ומרכזי מחול.
האוסף הלאומי הדיגיטלי של ארכיוני מחול הוא המקור המקוון הנגיש, החופשי והמקיף ביותר המתעד את שדה המחול בישראל. בארכיונים עצמם נמצא מנעד חומרי תיעוד הכוללים תצלומים, סרטים, כרזות, תוכניות, עלונים, מחברות הוראה, מסמכי הפקה, סקיצות של תלבושות, פרטיטורות ליצירות מוזיקליות, תעודות ופרסים, גזרי עיתון, מסמכים מקצועיים והתכתבויות אישיות.