כניסה עם גוגל
כניסה עם פייסבוק
כתבי יד עבריים בספרייה הלאומית
כתבי יד עבריים ברחבי העולם
במשך אלפי שנים השתמשו היהודים במילה הכתובה כדי להביע את אמונותיהם הדתיות וידיעותיהם המדעיות. הם העתיקו בשקדנות ספרי תורה, סידורים, ספרי הלכה ומנהגים, וחיבורים בתחומי דת ומדע שונים. אף על פי שהעברית שימשה שפה כתובה ולא מדוברת, היהודים כתבו בעברית בהיקף רחב מאוד, אך גם במגוון רחב של שפות מקומיות. בכתבי היד גנוזים הטקסטים הקלאסיים של היהדות במצב המהימן ביותר, לפעמים בנוסח קרוב יותר למקור מנוסח הדפוס, וגם יצירות ספרות רבות שמעולם לא זכו להדפסה. בדומה לנדידת הקהילות היהודיות, כתבי היד היהודיים נדדו על פני ארצות ויבשות. חיבורים אלה, המשקפים את הידע והתרבות של העם היהודי, מצאו לבסוף מקלט בהיכלות של ספריות גדולות ובכספות של אוספים פרטיים. בימינו, כתבי היד העבריים מהווים מקור עשיר לידיעות על התרבות הרוחנית והחומרית של הקהילות היהודיות ברחבי העולם
המכון לתצלומי כתבי יד עבריים
בעל היוזמה והחזון לקבץ בירושלים את כל כתבי היד העבריים הפזורים ברחבי העולם, באוסף כולל שישמש למחקר אקדמי ולהעשרה דתית ותרבותית, היה דוד בן גוריון, ראש הממשלה הראשון של מדינת ישראל. כיוון שהתברר שאי אפשר לאסוף פיזית את כל כתבי היד האלה, בן גוריון החליט לייסד מכון שבו יאוחסנו צילומיהם של כל כתבי-היד העבריים בעולם, וב-1950 הוקם המכון לכתבי-יד כחלק ממשרד החינוך.
מנהלו הראשון של המכון, פרופ' נחמיה אלוני, מומחה עולמי לכתבי יד עבריים, יצא למסעות רבים בספריות אירופה, בעיקר באיטליה (כולל בספריות הוותיקן), גרמניה, אוסטריה, הונגריה, צרפת וארצות השפלה. האתגרים הרבים באיסוף הצילומים – התארגנות המכון בארץ, מציאת התקציבים למימון הנסיעות והצילומים, איתור כתבי היד במדינות השונות ושיתוף הפעולה מצד הספריות לצילום כתבי היד – לא ריפו את ידיו של אלוני, המספר על בן גוריון: "זה האיש אומר ועושה ואומרים עליו שהוא נחמיה של זמננו ומתברר כי הוא גם עזרא של זמננו. ואני נחמיה צריך להיות עזרה לעזרא". לאור החזון לקבץ את אוצרות התרבות היהודית בארץ, ולאור המחזות הקשים של חורבות החיים היהודיים באירופה שאחרי מלחמת העולם השנייה, הצליח אלוני במשימתו והביא למכון צילומים של אלפי כתבי-יד.
בשנת 1963 עבר המכון לבית-הספרים הלאומי בירושלים, ושינה את שמו ל"מכון לתצלומי כתבי-היד העבריים", כשהמכון ממשיך לאסוף תצלומים של כתבי-יד במהלך השנים. המכון, חלק בלתי נפרד מהספרייה הלאומית, הפך את חזונו של בן גוריון למציאות והצליח לאסוף צילומי מיקרופילם של כ-95% מכל כתבי היד העבריים בעולם.
