קוקיז (עוגיות)

אתר הספרייה הלאומית עושה שימוש בעוגיות (cookies) על מנת לשפר את חווית הגלישה שלך. הגלישה שלך באתר מהווה הסכמה לשימוש בעוגיות. למידע נוסף, אנא עיינו במדיניות הפרטיות

גירוש ספרד
אוסף גלויות היודאיקה ע"ש יוסף ומרגיט הופמן, הספרייה הלאומית

גירוש ספרד

גירוש ספרד בשנת 1492 היה אירוע מכונן בתולדות עם ישראל. יהודי ספרד, שסירבו לקבל עליהם את הדת הנוצרית, גורשו ממנה בצו מלכותי. בזאת הסתיים פרק מפואר של 1,500 שנות חיים יהודיים על אדמת ספרד. 

היישוב היהודי בחצי האי האיברי, שתחילתו כנראה בתחילת האלף הראשון, ידע חילופי שלטון רבים. במאה השמינית כבש שלטון מוסלמי את האזור, ומאז ועד 1492 נאבקו הנוצרים לכבוש אותו מחדש בתהליך שכונה ה"רקונקיסטה". במאות השנים הללו, ובפרט תחת השלטון המוסלמי, חל "תור הזהב של יהדות ספרד". יהודי ספרד ניהלו חיי ציבור ענפים, רבים השתלבו במשרות בכירות, והיצירה הרוחנית, הדתית והתרבותית שגשגה. מקרב הקהילה צמחו חכמים, פוסקי הלכה, פרשנים, משוררים, אנשי מדע וכותבי הגות שבלטו בתרומתם התרבותית.

ככל שהתקדם הכיבוש הנוצרי, הידרדר מעמד היהודים. הם נדרשו להתנצר, הואשמו בעלילות דם, הותקפו פרעות נגדם ונגזרו עליהם גזרות קשות. ב-1391 פשט בספרד גל פוגרומים נגד יהודים (גזרות קנ"א), ובעקבותיו יהודים רבים נמלטו מספרד ורבים אחרים התנצרו - מרצון או בכפייה. יהודים שהתנצרו שלא מרצונם כונו "אנוסים" או "הנוצרים החדשים", והם נחשדו בהמשך קיום מצוות היהדות. בטענה שהיהודים מעודדים את "הנוצרים החדשים" לחזור ליהדותם, הוחלט להפריד ביניהם, והיהודים אולצו לעזוב את בתיהם ורוכזו בשכונות נפרדות. מ-1481 רדפה האינקוויזיציה באכזריות את היהודים האנוסים, וב-1483 הוצא צו גירוש ליהודי אנדלוסיה. בינואר 1492 השלימו המלכים הקתוליים את כיבושה מחדש של ספרד מידי המוסלמים, והקדישו את מרצם לסיכול ההשפעה היהודית על האנוסים.

צו הגירוש

ב-31 במרץ 1492 חתמו מלכי ספרד פרננדו מאראגון ורעייתו איזבל מקסטיליה על צו הגירוש הכללי של היהודים מספרד. בצו התבקשו היהודים המסרבים להתנצר לצאת מספרד עד סוף יולי, ולא לשוב אליה לעולם. בצו נכתב כי מי שיפר את הצו דינו מוות, ועל הנוצרים נאסר לתת מחסה למגורשים. בתגובה לצו בחרו אלפי יהודים להתנצר, חלקם למראית עין בלבד. מספר המגורשים לא ידוע. מרביתם, ככל הנראה עשרות אלפים, עזבו לפורטוגל השכנה וחלקם לממלכת נווארה שבספרד; אלפים היגרו בתלאות רבות לצפון אפריקה, לאימפריה העות'מאנית, לאיטליה ולצרפת. ב-1498 גורשו גם יהודי נווארה. ב-1497 הוצא צו גירוש ליהודי פורטוגל, ולאחר חודשים ספורים הומרה גזרת הגירוש בהתנצרות בכוח באמצעות הטבלה בכפייה.

לאחר נדודים השתלבו המגורשים וצאצאיהם בקהילות קיימות או הקימו קהילות חדשות בארצות רבות, ובמיוחד בבלקן, מרוקו, אלגי'ירה, מצרים וארץ ישראל, ומאוחר יותר השתקעו רבים גם באמריקה ואירופה. המגורשים בלטו בתרומתם לקהילות, הביאו איתם מסורת עשירה בעלת שורשים עמוקים, שמרו על מנהגיהם והמשיכו להשתמש בשפת הלאדינו. בספרייה הלאומית נאספו חומרים היסטוריים רבים בנושא גירוש ספרד. שפע הפריטים שופך אור על סיפורה של יהדות ספרד, חיי הקהילה, היצירה הענפה, ההנהגה, הרקע לגירוש, חיי האנוסים, תלאות המגורשים והשתלבותם בקהילות ברחבי העולם. הפריטים, שמקורם בשלל תקופות ומקומות, כוללים ספרים וכתבי יד, ספרות קודש וחול, סידורים ומחזורים, מאמרים ומחקרים וגם הקלטות של שירה וקטעי תפילה בלאדינו.