מסעות לארץ ישראל

מימי העת העתיקה הייתה ארץ ישראל מושא לכיסופים. בהיותה מקודשת לשלוש הדתות המונותיאיסטיות, לאורך ההיסטוריה נהרו לארץ ישראל מבקרים יהודים, נוצרים ומוסלמים. ביהדות ראשיתה של תופעת המסעות לארץ ישראל במצוות העלייה לרגל לירושלים, שהייתה נהוגה בימי בית המקדש. לאחר חורבן בית המקדש והיציאה לגלות החלו עולי רגל יהודים לצאת למסעות לארץ. מהמאה הרביעית הצטרפו לזרם עולי הרגל לארץ ישראל גם נוצרים רבים, ובימי הביניים התרחבה התופעה גם בקרב מוסלמים.

הכיסופים לארץ סחפו המונים לצאת למסעות ממושכים, מפרכים ויקרים, שלוו בסכנה מפני פגיעה מתלאות הדרך, מחלות, רעב, מזג אוויר, שוד ותקיפות. ככל שהתקדמו אמצעי התחבורה התרחבה תופעת המסעות. במאה ה-19 זינק היקפה לממדים חסרי תקדים, והיא השפיעה על תולדות הארץ והתפתחותם של יישובים.

המניעים למסעות

לאורך הדורות מרבית המסעות לארץ נבעו ממניעים דתיים והתמקדו בביקור במקומות הקדושים והכרת ארץ הקודש. אחת מהתופעות הבולטות ביותר במסגרת העלייה לרגל לארץ הקודש לאורך השנים הייתה מסעות הצלב: סדרת מלחמות דת ומסעות צבאיים שיזמו (או תמכו) האפיפיורים הנוצריים בין המאה ה-11 והמאה ה-13. הם החלו בניסיונות לכבוש את ירושלים והורחבו מאוחר יותר למטרות נוספות. במהלך תקופת המסעות הצליחו הנוצרים לכבוש את ירושלים פעמיים ולאבדה פעמיים, להקים מאחזים וערים נוספות בארץ הקודש, ולבסוף סולקו משם, עד כיבוש הארץ במלחמת העולם הראשונה.

במאה ה-19 חל שינוי דרמטי באופי המסעות ובמטרותיהם. רבים מהנוסעים היו מיסיונרים פרוטסטנטים ונציגי עדות דתיות. רבים נוספים היו אישים רבי מעלה ובהם מלכים, נסיכים, קיסרים וראשי מדינות. נוסף להם הגיעו אנשי מדע, קונסולים, סופרים, אדריכלים, ציירים וצלמים. עם המבקרים רמי הדרג נמנו הקיסר הגרמני וילהלם השני, ראש ממשלת בריטניה והסופר בנימין ד'יזראלי ונשיא ארצות הברית יוליסס סימספון גרנט. מבקרים בולטים נוספים היו הסופרים מארק טווין, גוסטב פלובר וניקולאי גוגול והצלם פרנסיס בדפורד.

נשים היו מיעוט קטן מאוד מהנוסעים. מרביתן היו בנות לוויה של נוסעים ומעטות היו נוסעות עצמאיות. בין הנוסעות היו עולות לרגל ממניעים דתיים, מיסיונריות, סופרות, עיתונאיות, ציירות וכן נשים שנסעו מתוך עניין מדעי או אנתרופולוגי או לשם ההרפתקה והחוויה. כמה מהנוסעות המוכרות היו יהודית מונטיפיורי, מריאן נסיכת הולנד והסופרת הבריטית הארייט מרטינו.
רבים מהנוסעים תיארו את חוויותיהם, מראות הארץ, אנשיה ומנהגיה בספרי מסע. הכתבים סיפקו את סקרנותם של רבים ושימשו מדריכים לנוסעים הבאים. כתבי היד שנשמרו תרמו מידע חשוב לחקר הארץ ויושביה בתקופות שונות.

מסעות היהודים

לאורך הדורות עמדה הזיקה לארץ ישראל במרכז התודעה היהודית. נוסעים יהודים יצאו למסעותיהם מתפוצות מגוונות וממגזרים שונים, ובהם היו עשירים, עניים, משכילים, מנהיגים, פשוטי העם, רבנים, חוקרים ורבים אחרים. בנימין מטודלה, שביקר בארץ במאה ה-12 וכתב ספר מסע בעברית, היה מהנוסעים היהודים המפורסמים בימי הביניים. במאות השנים שלאחר מכן נסעו, בין היתר, יהודה אלחריזי, רמב"ן, אשתורי הפרחי ורבי נחמן מברסלב. בין המבקרים הרבים במאה ה-19 בלטו משה ויהודית מונטיפיורי שערכו בארץ שבע מסעות וכן אחד העם ובנימין זאב הרצל, מראשי הציונות.

בספרייה הלאומית נאספו פריטים היסטוריים רבים המעשירים בידע רב על המסעות לארץ ישראל. בספרייה אפשר להתרשם בין היתר מכתבי יד של נוסעים, מפות ששרטטו נוסעים או שהוכנו עבורם, תוכניות מסע, ספרים שכתבו נוסעים או שנכתבו עליהם, סקירות ביבליוגרפיות, מאמרים אקדמיים וגם סיפורים מעניינים מבלוג הספרייה.