ראשון לציון

ראשון לציון היא עיר בדרום גוש דן, המשתרעת מזרחית לחוף הים התיכון במישור החוף הדרומי של מדינת ישראל. בשנת 2022, שבה מלאו 140 שנה להיווסדה, ראשון לציון היא העיר הרביעית בישראל במספר תושביה, הנאמד ב־259,000 (לפי אומדן הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה באוגוסט 2022). העיר גובלת בבת ים, חולון ונס ציונה.

ראשון לציון הוקמה ב־31 ביולי 1882 כמושבה חקלאית ציונית. את היוזמה לייסוד המושבה הוביל "ועד חלוצי יסוד המעלה" בהנהגת זלמן דוד לבונטין, שדאג לרכישת קרקע בשטח 3,340 דונם הממוקמים כעשרה קילומטר דרומית ליפו. ראשוני המתיישבים היו 17 משפחות מאגודות חובבי ציון, שעלו ממזרח אירופה במסגרת העלייה הראשונה. ראשון לציון הייתה המושבה הראשונה של עלייה זו. לאחר כמה חודשים הצטרפו למושבה צעירים מתנועת ביל"ו.

המתיישבים עבדו בחקלאות והתמודדו עם תנאי מחיה קשים. מחסור במים, חוסר ניסיון בחקלאות וגניבות מרובות החמירו את המצוקה הכלכלית במושבה, במיוחד בקרב המשפחות חסרות האמצעים מבין המתיישבים. סכסוכים פנימיים שהתגלעו החריפו עוד את האווירה. נוכח המצב נשלח לאירופה יוסף פיינברג, ממייסדי המושבה וממנהיגיה, כדי להשיג תרומות. בעקבות פגישתו של פיינברג בפריז עם הברון בנימין אדמונד ג'יימס דה רוטשילד, נענה הברון רוטשילד לבקשת הסיוע והעניק למושבה הלוואה לחפירת באר ותמיכה בנזקקים, אך התנה זאת בקבלת הדרכה חקלאית במימונו.

בכספים אלו העמיקו התושבים את חפירת הבאר במושבה עד שבפברואר 1883 נשמעה מעומק החפירה הקריאה "מצאנו מים", ולזכרה כונתה הבאר "באר מצאנו מים". הבאר פעלה במשך עשרות שנים ומוכרזת כיום כאתר מורשת. כשנה לאחר הקמת המושבה, כשהמצב הכלכלי החמיר, שילם הברון רוטשילד את חובות התושבים עבור הקרקעות ובתמורה עברו לבעלותו אדמות המושבה ופקיד מטעמו מונה לניהול ענייני המושבה.

מולדת הסמלים הלאומיים

בשנת 1885, במלאת שלוש שנים למושבה, יצרו ישראל בלקינד ופאני מאירוביץ דגל בצבעי כחול לבן שבמרכזו מגן דוד. "דגל ראשון לציון" הונף בתהלוכה החגיגית, ולימים שימש מודל לדגל המדינה. נוסף לדגל, בראשון לציון נולדו גם סמלים לאומיים וציוניים אחרים. כך בשנת 1886 הוקם במושבה בית ספר יסודי, שלאחר קום המדינה נקרא בית הספר חביב, הנחשב לבית הספר העברי הראשון בארץ ישראל ובעולם כולו, והיה מוסד הלימוד הראשון שבו למדו בעברית בלבד. ב־1898 נוסד סמוך לו גם גן הילדים העברי הראשון. ב־1895 גובשה במושבה האורקסטרה של ראשון לציון, שהייתה לתזמורת העברית הראשונה.

בשנותיה הראשונות של ראשון לציון אבחנו המומחים מטעם הברון רוטשילד כי האדמה מתאימה לגידול כרמי ענבים לייצור יין, ובהמלצתם ניטעו במושבה כרמים. ב־1889 נבנה יקב ראשון לציון, ובתוך שנים ספורות כבר הועסקו בו עובדים רבים. היקב פעל בעיר עד שנת 2015, שבה הועברה פעילותו לגליל. עשורים רבים היה היקב חלק מהותי מיקבי כרמל, שבמשך שנים ארוכות נקראו יקבי כרמל מזרחי. בשנת 1920 קיבלה ראשון לציון מעמד של מועצה מקומית, ובעשורים הבאים היא התרחבה, התיישבו בה עולים רבים ואופייה השתנה מחקלאי לעירוני. ב־1950 הוכרזה ראשון לציון כעיר, הפיתוח בה הואץ והיא הפכה לאחת הערים הגדולות בישראל.

בספרייה הלאומית נאספו שפע פריטים היסטוריים הנוגעים לראשון לציון, מייסודה ועד ימינו. עם החומרים נמנים תכתובות ומסמכים אישיים וקהילתיים, ספרים, מאמרים, קטעי עיתונות, צילומים, גלויות, כרזות וכתבות בבלוג הספרייה. הפריטים, שרבים מהם נגישים לצפייה מקוונת גם מחוץ לספרייה, מעידים על תולדות העיר, האתגרים והסכסוכים בשנותיה הראשונות, אוכלוסייתה המגוונת, השינויים שחלו בה והפיתוח המואץ בעשורים האחרונים.

יקבי כרמל

חברת יקבי כרמל (לשעבר "כרמל מזרחי" וגם "כרמל") הוקמה ב-1889 על ידי הברון רוטשילד, בשני מוקדים: ראשון לציון וזכרון יעקב. בטרם הקמת הייקבים, חקלאי המושבות החלו בניסיונות שונים להקים משק וגידולים חקלאיים, ונחלו שורה של כשלונות עד שהגיעו לגדל גפנים. בתחום זה דווקא נחלו הצלחה, אולם ההצלחה הציבה בפניהם קושי חדש: הביקוש לענבים היה נמוך והיישוב לא הצליח להתפרנס מהמכירות הבודדות. עקב כך פנה היישוב לתחום היין, כדי לנצל את הענבים. נציגי היישוב פנו לברון רוטשילד, בעליו של יקב "שאטו לפיט רוטשילד" המפורסם, וביקשו עזרה. הנדיב הידוע תרם כספים וציוד, ובניית היקב בראשון לציון החלה בשנת 1889. ובציר ראשון הוכנס אליו בשנת 1890. במהרה נחל היין הצלחה וחברת יקבי כרמל החלה לייצא יינות כשרים בבקבוקים חתומים גם לפולין ורוסיה. במהרה, במקביל לייקב שנפתח גם בזכרון יעקב, נפתחו גם יקבים של החברה בוורשה, אודסה, ובהמשך גם במערב אירופה ובאמריקה. כיום תוצרת "יקבי כרמל" מהווה 70% מייצוא היין והמשקאות החריפים של מדינת ישראל, ובסוף 2015 הועבר היקב מראשון לציון לאזור אלון תבור. המבנה בו היה היקב בראשון לציון הפך לאתר לשימור. התמונות בגלריה זו לקוחות מתוך אלבום שצילם דן הדני ביקבי כרמל בשנת 1970.

מורשת הברון רוטשילד בראשון לציון

הברון אדמונד ג'יימס דה רוטשילד החל את תמיכתו הנרחבת במושבה ראשון לציון בעקבות פנייתו של יוסף פיינברג, ממייסדי ראשון לציון. בתחילת שנות ה-80 של המאה ה-19 הוקמה המושבה, אולם במהרה סבלה מעוני, חוסר במים וקושי בגידול תוצרת חקלאית. פיינברג יצא למסע גיוס כספים באירופה, ובפריז נפגש עם הברון דה רוטשילד, שהתרשם מהשכלתו וידיעותיו הרבות. הברון העביר כספים לפיינברג, ששימשו בתחילה לחפירת הבאר - המוכרת בתור באר "מצאנו מים" המפורסמת, ונמצאת עד היום בסמל העיר. מלבד זאת שימש הכסף לרכישת ציוד וזריעת שדות בחורף הראשון לאחר הקמת המושבה. מאוחר יותר קיבלו תושבי ראשון לציון הדרכה מטעם אגרונומים ששלח הברון. מעורבתו של הברון רוטשילד לא תמה בכך, ובמהרה מינה גם פקידים ונציגים שישגיחו מטעמו על המושבות ויפקחו על הקצאות הכספים מטעמו, מה שהוביל למתיחות מול היישוב ואף ל"מרד" קטן נגד הברון, שלאחריו נאלץ יוסף פיינברג לעזוב את העיר. כיום מונצח הברון רוטשילד בצורה נרחבת בראשון לציון - רחוב מרכזי, מוזיאון, קניון ועוד

יִקְבֵי רִאשׁוֹן לְצִיּוֹן - השיר

הפזמון העברי "יקבי ראשון לציון" נכתב על ידי אלמונים בתחילת שנות ה-40, ומבוסס על שיר השתייה הצרפתי המוכר "אבירי השולחן העגול" (Chevaliers de la table ronde). השיר מתאר בעליזות את ייקבי ראשון לציון, הם יקבי כרמל, בתור מושא הכיסופים הדוברים בשיר. תיאורי היין האדום והבשל, ביחד עם עובדי ועובדות הייקב המצוירים בצורה רומנטית במיוחד, מצביעים על המקום החשוב שתפסו יקבי כרמל בתוך התרבות ביישוב העברי בטרם הקמת המדינה. השיח אודות ה"קבורה" בייקב הוא כמובן מטאפורי, וממחיש את רצונם של השרים להישאר כמה שיותר זמן בחברת היין והעלמות שמגישות אותו. בזכות המקום החשוב שתפסו יקבי כרמל בתור מקור פרנסה ועבודה למשפחות רבות ביישוב הישן, נכנס השיר לקאנון השירה העברי-ציוני והוא זכה לביצועים וגרסאות רבים.

כְּשֶׁנָּמוּת יִקְבְּרוּ אוֹתָנוּ
בְּיִקְבֵי רִאשׁוֹן לְצִיּוֹן.

שָׁם יֶשְׁנָן עֲלָמוֹת
הַמַּגִּישׁוֹת כּוֹסוֹת
מְלֵאוֹת יַיִן אָדֹם אָדֹם.

כְּשֶׁנָּמוּת יִקְבְּרוּ אוֹתָנוּ
בְּיִקְבֵי רִאשׁוֹן לְצִיּוֹן.

שָׁם יֶשְׁנָם עֲלָמִים
הַמַּגִּישִׁים גְּבִיעִים
מְלֵאִים יַיִן אָדֹם אָדֹם.

להאזנה לשיר