קוקיז (עוגיות)

אתר הספרייה הלאומית עושה שימוש בעוגיות (cookies) על מנת לשפר את חווית הגלישה שלך. הגלישה שלך באתר מהווה הסכמה לשימוש בעוגיות. למידע נוסף, אנא עיינו במדיניות הפרטיות

כתר דמשק

כתר דמשק

תיאור כתב היד

כתב יד תורה, נביאים וכתובים שנכתב בבורגוס שבספרד בשנת 1260. כתב היד הגיע לדמשק, ומכאן כינויו "כתר דמשק". הוא נשמר בבית-הכנסת של מגרש חוש אלבאשא אלענאבי, שם ראו אותו אברהם אליהו הרכבי בשנת תרמ"ו (1886) ואבינועם ילין בשנת תרע"ט (1919).

כתב היד כתוב על קלף. הוא כולל 428 דפים בגודל 350x270 מ"מ. הכתיבה ספרדית מרובעת, שלושה טורים בעמוד, פרט לספרים משלי, איוב ותהלים הכתובים בשני טורים בעמוד.
קולופון בעמוד 426ב: "אני מנחם בר' אברהם ן' מאלך נ"ע כתבתי אלו עשרים וארבעה אל היקר הנכבד [...] ר' יצחק בן כבוד החכם [...] ר' אברהם שצ"ו חדאד וסיימתים ביום שני שבעה עשר יום לירח אדר שנת חמשת אלפים ועשרים לבריאת עולם בברגש [...]".

המסורה הגדולה בכל עמוד כתובה בקישוטי מיקרוגרפיה. גם טקסט המסורה בתחילת הספר ובסופו, ובין שלושת חלקי התנ"ך, כתוב במיקרוגרפיה בדפי "שטיח" צבעוניים, הכוללים צורות גיאומטריות ומוטיבים מעולם הצומח.

סדר ספרי התורה ונביאים הוא הסדר שנתקבל לימים בדפוסים, סדר כתובים שונה מהמקובל ואינו תואם לסדר שבמסכת בבא בתרא והוא: דברי הימים, רות, תהלים, איוב, משלי, שיר השירים, קהלת, איכה, אסתר, דניאל, עזרא ונחמיה.

ציוני הסדרים והפרשיות מעוטרים בזהב ובצבעים וקצתם מעוצבים כאיורים לטקסט (137ב, 153ב, 248א, 252ב ועוד).

ציון בעלים מופיע בעמוד 427א: "קנה ר' אברהם הכהן בר כבוד ר' מעזיה הכהן זלה"ה אלו הארבעה ועשרים מן ר' צדקה בר כבוד ר' אברהם" (יתכן שהבעלים היו קראים).

בשנת תשכ"ב (1962) נמכר כתב היד במכירה פומבית בלונדון, ובה בשנה נרכש למען בית הספרים בסיועם של "קרן התרבות אמריקה-ישראל" ושל מר נ"ז ויליאמס מירושלים.

כתרי דמשק בספריה הלאומית

השם "כתר" (בערבית تاج, תאג'), התייחס במקור לכתב יד מסוים של התנ"ך, שנכתב בארץ ישראל במאה העשירית, ונוקד ונמסר בידי אהרן בן אשר. כתב היד הזה קיבל את אישורו של הרמב"ם כמייצג הנוסח המדויק ביותר של המסורה, הגיע בסופו של דבר לרשותה של קהילת חלב, וכונה משום כך כתר ארם צובא. בשנת 1958 הגיע הכתר לארץ ונמסר לנשיא המדינה יצחק בן-צבי, ומאז הוא בבעלותו (כהקדש) של מכון בן-צבי לחקר קהילות ישראל במזרח. כיום מוצג הכתר בהיכל הספר שבמוזיאון ישראל, אולם בעבר נשמר בספרייה הלאומית.

במשך הדורות הפך השם "כתר" לכינוי כללי למַצְחַף של מקרא או של אחת מחטיבותיו, ובו ניקוד וטעמים, והערות נוסח: ציוני מסורה. בתימן כינו במונח הערבי תאג’ כתבי יד (כיום גם דפוסים) של תורה עם תרגום אונקלוס ותרגומו הערבי של רס"ג.

המסורה היא מכלול ההערות המלוות את נוסח המקרא לצורך מסירתו המדויקת. הערות המסורה המתייחסות לנוסח, לכתיב ולקרי של מילים במקרא, נוסחו בעיקר בארץ ישראל בסביבות המאה התשיעית. המסורה הקטנה מנוסחת בקיצור מופלג ורשומה בשולי הטקסט המקראי ואילו המסורה הגדולה מפרטת את הערות המסורה הקטנה, בדרך כלל בשולי הדף. בכתבי היד המפוארים של המקרא, ובמיוחד במאוחרים שבהם, כאשר מידת השימוש בהערות המסורה פחתה, עוצבו הערות המסורה הגדולה בציורי מיקרוגרפיה, כלומר באותיות זעירות היוצרות קווי מתאר של עיטורים שונים.

בספרייה הלאומית בירושלים שמורים היום מספר כתרים המכונים "כתרי דמשק". כתרים אלו לא נכתבו בדמשק, אך בשלב מסוים שהו בה, ומכאן שמם. מתוך הכתרים ראוי לציון מיוחד החומש, שנכתב ככל הנראה בארץ ישראל, הכולל בתוכו חמישה חומשי תורה, והוא בן למעלה מאלף שנה.

כתב: ד”ר אביעד סטולמן, אוצר אוסף יהדות בספרייה הלאומית

ייעוץ מדעי: פרופ’ יוסף עופר, אוניברסיטת בר אילן

תיאורי הכתרים מבוססים על: רפאל וייזר, תצוגת מגילות תורה וספרי תנ”ך, ירושלים תשס”א