קוקיז (עוגיות)

אתר הספרייה הלאומית עושה שימוש בעוגיות (cookies) על מנת לשפר את חווית הגלישה שלך. הגלישה שלך באתר מהווה הסכמה לשימוש בעוגיות. למידע נוסף, אנא עיינו במדיניות הפרטיות

נפתלי הרץ אימבר
אתר הפיוט והתפילה

נפתלי הרץ אימבר

איתי מרינברג

דמותו של נפתלי הרץ אימבר, מחברו של ההמנון הלאומי, רחוקה מן הדימוי הרווח אולי ביחס למי שאמור להיות מעין "משורר לאומי"; אימבר שהה בארץ תקופה קצרה בלבד, היה שנוי במחלוקת בין אנשי היישוב, ויצירתו השירית, מלבד "התקוה", לא זכתה בדרך כלל להכרה מיוחדת מצד אנשי הספרות ואף לא מצד הקהל הרחב. ובכל זאת – שירוֹ אתנו כאן, עד היום. דברים קצרים על פרשת חייו.

x (x)

התקווה – מילים וביצועים

נפתלי הרץ אימבר נולד בזלוצ'וב שבגליציה בשבת חנוכה של שנת תרי"ז, 1856. בצעירותו למד בבית המדרש שבעירו, ובמקביל נמשך לרעיונות ההשכלה וקרא ספרות כללית בעברית, בגרמנית ובצרפתית. על פי עדות עצמו, בשלב זה התעניין גם בספרות הקבלה. ככל הנראה לא היטיבה עמו האווירה החסידית בעירו, ולאחר פטירת אביו עבר לעיר ברודי, וממנה החל במסעות נדודים שהסתיימו רק במותו; הוא שהה תקופות קצרות בערים וינה, בודפשט, יאסי, וקושטא, שבה פגש לראשונה את לורנס אוליפנט, שהיה סופר ודיפלומט אנגלי, וחבר בכת נוצרית בעלת זיקה למיסטיקה. אוליפנט התעניין בשאלת היהודים והגה תכנית ליישובם בחבל הגלעד שבעבר הירדן המזרחי – תכנית שאף ניסה להוציא לפועל. בשנת 1882 הגיע לורנס אוליפנט יחד עם אשתו אליס לארץ. השניים התיישבו בדליית אל־כרמל הסמוכה לחיפה; נפתלי הרץ אימבר התלווה אליהם, כדי לשמש מזכיר ומורה לעברית לבני הזוג.

בשהותו בארץ הִרבה אימבר לבקר במושבות הראשונות, ואף חיבר שירים לכבודן; שירתו, הרוויה מוטיבים לאומיים, מבטאת לא פעם הערצה ל"יהודים החדשים" שהוא פוגש בארץ, אך חושפת לעתים גם את עמדתו של דובר המתבונן מבחוץ במפעל הציוני, ואינו מרגיש עצמו פעיל בתוכו. מעדויות שונות עולה גם כי דמותו הייתה שנויה במחלוקת בקרב אנשי היישוב היהודי, ושמו נקשר לעתים בפולמוסים אידיאולוגיים ואחרים עם דמויות מרכזיות בחיי הישוב. כעבור פחות מחמש שנים עזב את הארץ והפליג לאירופה; הוא שהה תקופות בברלין ובפאריז, ולאחר מכן השתקע בלונדון, שבה המשיך לפרסם שירים ומאמרים בעברית ובאנגלית. בשנת 1891 החליט להגר לארצות הברית, ושהה בפילדלפיה ולאחר מכן בניו יורק, שבה נפטר בשנת 1909. עצמותיו הועלו לארץ והוטמנו בירושלים בשנת 1953.

יחד עם שירו הנודע "התקוה" (או בשמו המקורי – "תקוותנו"), שפורסם לראשונה בספרו "ברקאי" בשנת 1886 בנוסח שונה מעט מן הנוסח המשמש כיום כהמנונה של מדינת ישראל, פורסמו כל שיריו במהדורה מקיפה בשנת 1950, זמן רב לאחר מותו, אך בדרך כלל לא זכו להכרה בעולם הספרות העברית ובקרב הציבור הרחב.

על פי: יעקב קבקוב, נפתלי הרץ אימבר "בעל התקוה" (הוצאת מכון הברמן למחקרי ספרות, לוד, תשנ"א).

למאמר על גלגולו של ההמנון הלאומי