מצדה
על צוק מבודד במדבר יהודה, המתנשא לגובה של כ-480 מטרים מעל ים המלח ומוקף בנופי פרא מרהיבים, שוכנת מצדה, מבצר עתיק שהפך לסמל של עמידה ונחישות יהודית. האתר נבנה על ידי המלך הורדוס במאה הראשונה לפני הספירה כמבצר־ארמון מלכותי מפואר, המשלב אדריכלות רומית מתקדמת עם עיצוב מותאם לתנאי המדבר הקשים. על פסגתו השטוחה של הצוק נבנו ארמונות יוקרה, מחסנים גדולים לאגירת מזון ומערכות מתקדמות לאיסוף מי גשמים, שהבטיחו אספקה שוטפת לתושבים גם בתנאים הקשים ביותר. הביצורים האיתנים של המצודה נועדו להגן על הורדוס מפני איומים מבית ומחוץ, אך עשרות שנים לאחר מכן הפכה מצדה למעוזם האחרון של מורדי כת הסיקריים במהלך המרד הגדול נגד הרומאים.
הסיקריים, שראו במצדה מבצר בלתי חדיר, התבצרו במקום ויצאו ממנו לגיחות על יישובים רומיים בסביבה. על פי תיאוריו הדרמטיים של יוסף בן מתתיהו בספרו "מלחמת היהודים," הלגיון העשירי הרומאי הטיל מצור כבד על מצדה באמצעות מערכת מצור מהמתקדמות בעולם העתיק, שכללה מחנות צבא וסוללת מצור עצומה. לאחר חודשים של התנגדות נואשת בחרו המורדים היהודים, בערב חג הפסח בשנת 73 לספירה, לשים קץ לחייהם במקום להיכנע ולחיות כעבדים. אירועים טראגיים אלו הפכו את מצדה לסמל אוניברסלי של מאבק אנושי בין דיכוי לחירות ולסיפור שנשמר בזיכרון ההיסטורי והתרבותי לאורך הדורות.
לאחר כיבוש מצדה, היא נשתכחה במשך מאות שנים, עד שהתגלתה מחדש במאה ה-19, ועברה חפירות ארכאולוגיות נרחבות החל משנות ה-60 של המאה ה-20. בזכות בידודה של מצדה ותנאי מזג האוויר הייחודיים, השתמרו השרידים במצב ייחודי, והממצאים הארכיאולוגיים, בהם מחנות המצור הרומיים והסוללה ההנדסית שנבנתה לכיבושה, מדגימים את חשיבות האתר כשריד היסטורי נדיר מהתקופה הרומית בקנה מידה עולמי. בשנת 1968 הוכרזה מצדה כגן לאומי, ובשנת 2001 הוכרה כאתר מורשת עולמית על ידי אונסק"ו, בזכות ערכה האוניברסלי והיותה סמל לסיום התקופה של ממלכת יהודה ותחילתו של עידן חדש.
במשך השנים אימצה התנועה הציונית את סיפורה של מצדה כבסיס למיתוס לאומי, המסמל חתירה לחירות והתחדשות ריבונית. האתר שימש מוקד לטקסי השבעה של חיילי צה"ל ולמסעות של תנועות נוער, תוך שהוא ממשיך לשמש כיעד תיירותי מרכזי, עם כ-750,000 מבקרים בשנה, המגיעים לחזות בנופי המדבר, המורשת ההיסטורית והארכיטקטורה המרשימה.
