הפיוט והתפילה במסורת אפגניסטן

---

על פי המסורת, שורשי הקהילות היהודיות באפגניסטן בגלות אשור (720 לפנה"ס) ובגלות בבל (560 לפנה"ס). הממצאים שבידינו מעידים על נוכחות יהודית רצופה באזור מאז המאה ה־8 ועד למאה ה־20.

בשנים 1839–1840 התיישבו בה כ־200 משפחות יהודיות ממשהד, איראן, מאחר ששם ניסו לכפות עליהם להתאסלם. המהגרים החדשים סייעו לחזק את מוסדות הקהילה הקיימים ותרמו רבות לחיים היהודיים באפגניסטן בכלל. מהגרים נוספים הגיעו מבוכרה. במהלך תקופה זו התקיימו הקהילות בעיקר בערים הראת וכאבול. כבוד לדורות הקודמים ולמסורת אבות ואמהות והכנסת אורחים היו חלק בלתי נפרד מתרבותה של הקהילה.

בסוף המאה ה־19 ותחילת המאה ה־20 התרחש גל העלייה הראשון לארץ ישראל, שבו עלו מנכבדי הקהילה. באותה התקופה עמד מספר היהודים באפגניסטן על כ־10,000 יהודים ב כ־15 קהילות. מסוף שנת 1951 הותרה באופן רשמי העלייה למדינת ישראל. עד 1967 עלו לישראל כ-4,000 יהודים אפגניים. חלק הארי של עולי אפגניטסן וצאצאיהם חי בירושלים, קריית שלום בתל אביב, שכונת שפירא בתל אביב, חולון, בת ים, רעננה. בשנת 2006 עזבו את אפגניסטן יתרת היהודים לארץ ישראל ולמדינות השכנות. היהודי האחרון שנותר באפגניסטן, זבולון סימן־טוב, עזב אותה בספטמבר 2022.

מוצאם של אנשי הקהילה יצר שילוב מעניין וייחודי של פיוט ותפילה הכולל מרכיבים פרסיים, בוכריים, הודיים, אפגניים ומערב אירופיים.

השירים והפזמונים של יהודי אפגניסטן נשמרו ב"דסתכים", כתבי יד ובהם שירים ופזמונים עבריים ששרו בארצם. חלקם עדין מושרים בקהילות החיות בארץ, וחלקן פינו מקומן לטובת הרפרטואר המקומי בארץ.

הטקסטים של הפיוטים שייכים ברובם למסורת הפייטנית הספרדית; שירים אחרים מוצאם במסורת הפייטנית הפרסית המאוחרת, המושפעת מאוד מהמסורת הספרדית שאחרי הגירוש. השירים מגוונים מבחינת סגנונם המוזיקלי; לרוב מבוצעים הפיוטים בפי הקהל כולו או בפי סולן וקהל לסירוגין, בליווי כלים מגוונים.  

לקריאה נוספת על המסורת המוזיקלית של יהודי אפגניסטן