מתוך: תולדות השירה העברית בספרד הנוצרית ובדרום צרפת
תולדות חייו ופועלו של ר' יצחק השנירי, מחבר הפיוט "האל העירה וראה", מהחשובים שבין משוררי פרובנס במאות ה־12–13. מתוך ספרו של פרופ' חיים שירמן ז"ל.
ר' יצחק השנירי היה פייטן פורה ומוכשר. במחזורי פרובנס נשתמרו כארבעים פיוטים שלו. ניתן לומר שהוא לא רק החשוב מבין פייטני פרובנס, אלא גם הייצוגי שבהם. ר' יהודה אלחריזי פגש בו בעת ששהה בדרום צרפת והוא משבח את כישרונו הפיוטי בדברים מפליגים. גם ר' אברהם הבדרשי ור' מנחם די לונזאנו מזכירים את יצירתו בלשון של הערצה. הכינוי "השנירי" נגזר משם ההר שניר (הר השלג), שבו היה מקום מגוריו של ר' יצחק.
כמחצית מפיוטיו שייכים לסוג הסליחות, וביניהן בולט ביצירתו מקומן של התוכחות. כמה מפיוטיו האחרים שייכים לסוגי הרשויות.
השנירי היה פייטן מיומן ושקל וחרז בקלות, גם בצורות יוצאות דופן, וברבים משיריו ניתן למצוא שפע של משחקי חרוזים. שיריו מצטיינים בעושר חריג של רעיונות וציורים בלתי שגרתיים. כך למשל בלתי שגרתיים הם ביטויי הסלידה והמשטמה הבוטים לדת הנוצרית ולאסלאם, שהפייטנות נזהרה מהם באופן מסורתי כל הימים. דבריו של השנירי חריפים מאד והם בוודאי מעין תשובה לתוקפנות הדתית של הסביבה, שהתגבר בזמנו ובמקומו בעקבות מסע הצלב האלביגנזי.
מהדורה מדעית של פיוטיו יצאה לאור בשנת תשנ"ו על ידי פרופ' בנימין בר תקוה (אוניברסיטת בר אילן).
האל העירה וראה הוא אחד מפיוטיו המקוריים.
