משה הס

---

משה הס (1875-1812) היה הוגה דעות סוציאליסט, ממבשרי הציונות ואבי הציונות הסוציאליסטית. בצעירותו בלט כמהפכן סוציאליסט גרמני שהתרחק מזהותו היהודית, אך בעקבות מפנה דרמטי בהשקפתו הוא נעשה לאחד מהוגי הציונות.

הס נולד בבון שבגרמניה למשפחה יהודית מסורתית וקיבל חינוך דתי. בבגרותו התרחק מהדת, גילה עניין בפילוסופיה וסוציאליזם, והיה בין מייסדי התנועה הסוציאל-דמוקרטית בגרמניה. במשך שנים ארוכות התכחש הס לזהותו היהודית, ראה עצמו כגרמני לכל דבר ודגל בהתבוללות.

בשנות ה-30 החל לכתוב ספרים ומאמרים ברוח הסוציאליזם הרדיקלי, ייסד עיתון סוציאליסטי וערך אותו. בשנות ה-40 חבר אל קרל מקס ואנגלס פרידריך להקמת מפלגת ברית הקומוניסטים, אך התעמת איתם בשל השקפתו הסוציאליסטית-הומניסטית שהתפתחה בהשראת שפינוזה. הוא פעל בגרמניה, צרפת, בלגיה ושווייץ, וב-1848 נאלץ לברוח מגרמניה עקב השתתפותו במהפכת "אביב העמים".

המפנה הדרמטי בהשקפת עולמו

לקראת הגיעו לגיל 50, חל מהפך בהשקפת עולמו. בהשפעת ההתעוררות הלאומית באירופה, ובמיוחד המאבק לאיחוד איטליה ושחרורה, החל הס להרהר בלאומיות היהודית. הוא התקרב מחדש ליהדות והאמין כי על העם היהודי לפתח תודעה לאומית מודרנית.

הזעזוע שנצרב בו לנוכח "עלילת דמשק" וגילויי האנטישמיות באירופה תרמו לגיבוש תפיסתו החדשה, שקראה ליהודים לחזור אל מולדתם ההיסטורית ולהקים בה מדינה שתתבסס על חיי עבודה. ב-1862 פרסם הס את ספרו "רומי וירושלים", ובו שטח את משנתו הציונית. הוא יצא נגד ההתבוללות והיטמעות היהודים במדינות אירופה, ודגל בהקמת מדינה יהודית סוציאליסטית בארץ ישראל. הס אף הדגיש כי זהו אידיאל עולמי ולא רק יהודי.

ספרו ותפיסתו של הס לא עוררו הד ציבורי רב בימי חייו. "רומי וירושלים" תורגם לעברית רק ב-1899. רק לאחר שנים ארוכות הוכרה תרומתו האידיאולוגית פורצת הדרך לרעיון הציוני, ובהשראתו התפתחה הציונות הסוציאליסטית.

בספרייה הלאומית אפשר להתרשם ממבחר פריטים המלמדים על חייו של הס, השקפתו המהפכנית והרקע להתפתחותה וכן דרכי הנצחתו. עם החומרים הארכיוניים המעניינים הללו נמנים תמונותיו, גלויות עם דיוקנו ותיעוד הפעולות להנצחתו; קטעים מספרו במהדורות ובתרגומים שונים; מאמרים המנתחים את תולדותיו, משנתו ותרומתה לחזון הציוני; וכן דיווחים עיתונאיים על העלאת ארונו וקבורתו בישראל, מאה שנים לאחר כתיבת ספרו המכונן.