אברהם פרנקל
עיון בגלגוליו של הפיוט "ונתנה תוקף" ובדמותו ובסיפורו של ר' אמנון ממגנצא. המאמר פורסם במקור בכתב העת "ציון" בשנת תשס"ב, ומוצג כאן בגרסה מעודכנת.
הפיוט "ונתנה תוקף' הוא פיוט קדום מאוד, הידוע גם מן הגניזה הקהירית. עובדה זו סותרת לכאורה את הסיפור המייחס את חיבורו לר' אמנון ממגנצא בן אשכנז הקדומה (סביב שנת 1000 לספירה). סתירה זו הביאה בעבר חוקרים שונים לפקפק בכלל במציאותו של חכם בשם ר' אמנון, ולייחס לסיפור ערך אגדתי בלבד. המאמר מנסה ליישב סתירה זו תוך מעקב על דרכי מסירתו האפשריות של הפיוט במשך התקופות השונות.
דרכי המסירה ניתנות לבדיקה בעזרת כלי המחקר המקובלים למעקב אחרי תפוצה של פיוטים: א. בחינת מנהגי התפילה בקהילות שאליהן הגיע הפיוט ותיאור תהליך הפצתו. ב. בחינת השפעתו של הפיוט על פייטנים אחרים בתקופות שונות. ג. בחינה מחודשת של הסיפור על ר' אמנון (או ליתר דיוק: הפרטים בסיפור העוסקים בפיוט המדובר) לאור המידע ההיסטורי הזה.
שלושה כיווני מחקר אלו מובילים למסקנה אחת: "ונתנה תוקף", שהוא אמנם סילוק ארץ־ישראלי קדום, הגיע בתחילה מארץ ישראל לאיטליה, ומשם, במהלך המאות האחת עשרה והשתים עשרה, הגיע לאשכנז ולצרפת. בין השאר מתברר שהשם "אמנון" הוא שם יהודי־איטלקי טיפוסי, ורבי אמנון ממגנצא היה כנראה חכם ממשפחה איטלקית. אף מוצאו של ר' קלונימוס בן משולם, שאותו לימד רבי אמנון את הפיוט לפי הסיפור – הוא איטלקי. ר' אמנון ור' קלונימוס הכירו את הפיוט מהמסורת הליטורגית האיטלקית שלהם, ותרמו להפצתו באשכנז. קטע הסיפור, המתאר את הפצת הפיוט באשכנז, מתאר מציאות אשכנזית קדומה, מציאות שהיא קדומה בהרבה לזמנו של ר' אפרים מבונא (בן המחצית השניה של המאה הי"ב), אשר העלה את הסיפור על הכתב לראשונה.
