וכך, מוצאי שבת אחד לפני שנתיים, בערך בשעה שבע בערב, קיבלתי בפקס מינקול גולדוואסר הבמאי כמה טקסטים בני מאתיים פלוס של רבי אהרון פרץ מג'רבה. אודי ליאון, מיוצרי סדרת הטלוויזיה "מעורב ירושלמי", בחר את הפייטן וכמה מפיוטיו ושידך אותם לסדרה.
קראתי את כולם, בחרתי שניים, ושקעתי מיד בעונג הצרוף של גילוי אוצר מילים בעלות סאונד מכשף ממש, והתאמתן הכמעט טכנית למנגינות שבעצם היו מוכנות עוד בתום הקריאה הראשונה. לפני השעה שמונה באותו הערב, כבר היו לי סקיצות מוכנות ל"איילת חשקי" ו"אהוב נחמד". הלחנתי אלפי טקסטים בחיי, אבל אף פעם לא במהירות המטורפת שבה זה קרה עם צמד הפיוטים האלה. הם הזדמזמו תוך שניות מהנייר, כמו דגים שקופצים לרשת.
כדי לשמור על תדמית רצינית, שלחתי את הסקיצות לינקול רק ביום שני, שלא יחשוב שאני מחפף בעבודה. "אהוב נחמד" קיבל מיד אור ירוק, עם בקשה להוסיף פזמון. על "איילת חשקי" הייתה התלבטות. הלחן שלי התמודד מול לחן פופולרי ידוע שהוצמד לטקסט העתיק (כולל ציטוט מ"רספוטין" של בוני אם!). הוחלט לשלוח למירי מסיקה את שתי האפשרויות ולחכות להכרעת הדיווה.
אני רוצה להגיד משהו על איילת חשקי. כשאני ניגש להלחין טקסט, כל טקסט, אני מנסה להניח בצד את האינטלקט, ולהקשיב למוזיקה של המילים. הדבר חשוב במיוחד עם טקסטים סבוכים, רבי משמעויות נסתרות. אני פשוט מדלג על הניתוח, ומתרכז בצלילים, הברות וקצב. יש במוזיקה משהו מיידי. היא משפיעה על המאזין תוך חלקיקי שנייה, ולכן אני מעדיף להתמסר לאסוציאציה הראשונה של צלילי המילים, על מנת לשמור על, נקרא לזה, "אחידות סגנונית". כך עשיתי בפרויקטים עם יוסי בנאי (אלתרמן ותהלים) וכך גם כאן. ובכל זאת, כמה שניסיתי, לא יכולתי להתעלם מהעובדה שלפחות ב"איילת חשקי" יש כמה שורות שהכתובית "לבני 18 ומעלה" צריכה להתנוסס עליהם בגאון. כל השיר נוטף תשוקה ששום הסברים על מטאפורות, אהבת התורה, השכינה והארץ לא יצליחו לטשטש. הכותרת לבדה עושה חשק לצלול לתוך המילים, ואכן, מיד קופצות עליך שורות כמו "שט בעמקך, בים חשקך, ויטבע שמה". מירי מסיקה היא אחת הזמרות החושניות בארץ, ולא יכולתי כבר לחכות לרגע בו תתנפל על המילים האלה, למרות שנכתבו במקור מגבר לאשה (במילים עצמן, אגב, אין לשון זכר מפורשת – מה שהופך את רבי אהרן פרץ לאחד ממבשרי היוניסקס העברי הראשונים).

מתוך הסדרה "מעורב ירושלמי", באדיבות סינפלוס הפקות - נסים לוי ודוד מנדיל