שטפן צווייג
אוסף הפורטרטים של אברהם שבדרון, הספרייה הלאומית

שטפן צווייג

הסופר שטפן צווייג (1942-1881) היה אחד מאנשי הרוח הבולטים ביותר במאה ה-20. הרומנים ההיסטוריים והנובלות פרי עטו הפכו רבי מכר, תורגמו ליותר מ-50 שפות ונמכרים עד עצם היום הזה. צווייג היה ידוע כאיש שלום, פציפיסט והומניסט.

צווייג נולד למשפחה יהודית אמידה בווינה, אז בירת האימפריה האוסטרו-הונגרית, וגדל ולמד בה. כבר בגיל צעיר התחיל להתעניין בספרות וכתב שירים, טקסטים קצרים וסיפורים, והחל לפרסמם בעיתון הווינאי המוביל, Neue Freie Presse. עורכו של מדור התרבות בעיתון היה תיאודור הרצל, שהפך במידה רבה לחונך הספרותי של צווייג הצעיר.

שיא פעילותו הספרותית היה בין השנים 1919-1929. באותה תקופה הוא פרסם לפחות ספר אחד בכל שנה, לעיתים אף יותר. שמו התפרסם ככותב נובלות מרגשות (אמוק, בלהט סוד, עשרים וארבע שעות מחייה של אישה, ועוד) וכסופר הכותב ספרים היסטוריים-דוקומנטריים (מרי אנטואנט, פושה, מגלאן). בין יצירותיו הבולטות היו הנובלה משחק המלכים והאוטוביוגרפיה העולם של אתמול. זהו הספר האחרון שצווייג כתב, זמן קצר לפני התאבדותו בפברואר 1942.

למרות היכרותו עם הרצל, צווייג מעולם לא הפך לאוהד הציונות, מעולם לא ביקר בארץ ישראל והעדיף את הגלות האירופאית, שאפשרה לו להרגיש בנוח בכל מדינה ומדינה. למרות זאת, בנובמבר 1933 צווייג יצר קשר עם מנהלו של בית הספרים הלאומי והאוניברסיטאי דאז בירושלים, ד"ר שמואל הוגו ברגמן, בנוגע לשימור חלק מהתכתבויותיו.

בטרם עזיבתו את אוסטריה ב-1934, שלח צווייג חלק ניכר מארכיונו האישי לירושלים, בתוכו התכתבויותיו עם זיגמונד פרויד, אלברט איינשטיין, רומאן רולן, תומאס מאן ואחרים. לאוסף חשוב זה, שהפך זמין בסוף שנות ה-50 של המאה ה-20, התווספו פריטים חשובים כמו מכתבים וכתבי יד, בין היתר של האוטוביוגרפיה העולם של אתמול. גם מכתב ההתאבדות – הטקסט האחרון שצווייג חיבר לפני ששם קץ לחייו בברזיל - נמצא באוספי הספרייה.

אוסף שטפן צווייג בספרייה הלאומית נסרק, זמין באתר הספרייה ועומד לרשות כלל החוקרים והקוראים.

מכתב ההתאבדות של צווייג

ככל שהנאצים התקדמו בכיבושיהם וככל שהמלחמה התפשטה לאוקיינוס האטלנטי ואף קרבה והלכה גם לאמריקה הדרומית, גברה בצווייג תחושת הבדידות והתחזקה בו ההכרה שהעולם האירופי שהוא הכיר ואהב אבד לבלי שוב.

ב-22 בפברואר 1942, צווייג ולוטה אשתו נמצאו ללא רוח חיים, חבוקים במיטתם. בני-הזוג התאבדו באמצעות נטילת תרופות, ראשית צוייג ולאחר מכן לוטה.