אמנות השיר: כי הנה כחומר
איתי מרינברג
המבנה, המשקל והחריזה בפיוט "כי הנה כחומר".
כי הנה כחומר – מילים וביצועים
סימן:
אקרוסטיכון אל"ף־בי"ת, למן המחרוזת השנייה ואילך (מגיע עד האות מ"ם בלבד, ובשל חילופי נוסח פחות ניכר בימינו). בכל מחרוזת שתי אותיות – הראשונה לאחר נוסח הקבע "כִּי הִנֵּה כַּ...", והשנייה לאחר נוסח הקבע "בְּיַד הַ...".
מבנה וחריזה:
שיר סטרופי [=שיר העשוי מחרוזות מחרוזות] במבנה מעין אזור [=מבנה הכולל בתוכו מערכת חריזה כפולה: חריזה קבועה בסופי המחרוזות, וחריזה פנימית מתחלפת ממחרוזת למחרוזת]. לכל מחרוזת מבנה קבוע ונוסחאי, ורק מילים בודדות מתחלפות בו מדי מחרוזת (מסומנות להלן בשלוש נקודות):
כִּי הִנֵּה כַּ... בְּיַד הַ...
בִּרְצוֹתוֹ ... וּבִרְצוֹתוֹ ...
כֵּן אֲנַחְנוּ בְיָדְךָ ...
לַבְּרִית הַבֵּ וְאַל תֵּפֶן לַיֵּצֶר
למרות המבנה הקבוע, הפיוט מעמיד מערכת תמונות עשירה ומגוונת ביותר. חילופי המילים ממחרוזת למחרוזת שומרים על תבנית חריזה שניתן לסמנה כך: אאא-ת / בבב-ת / וכן הלאה; מרכיב החריזה הקבוע לכל אורך הפיוט (סומן לעיל באות תי"ו) נוצר על ידי מילת הקבע החותמת את כל המחרוזות – '"ֵצֶר" (לשם תפארת הפתיחה משמש החרוז "-צֵר" לאורך כל המחרוזת הראשונה).
משקל:
הפיוט אינו שקול.