כניסה עם גוגל
כניסה עם פייסבוק
פורים בפיוט ובתפילה
פורים הוא חג משתה ושמחה. מצוות החג, מנהגי התחפושות ושתייה מרובה של יין הופכים אותו לחג שהשמחה שלו באה לידי ביטוי לא רק בבית הכנסת ובבית, אלא גם ברחובות ובכיכר העיר. קרנבל של ילדים ומבוגרים מחופשים בתחפושות שונות צועדים ברחובות, משלוחי מחנות בידיהם, צובעים את החג בשמחה.
אנשי כנסת הגדולה תיקנו את החג לזכר ההצלה מגזרת המן הרשע שביקש לאבד את כל היהודים מנער ועד זקן טף ונשים. פורים נמנה ברשימה ארוכה של ימים שבהם אירעו דברים טובים לישראל, שמתוכה נשארו כיום רק פורים וחנוכה. את פורים חוגגים במשך יומיים: בי"ד אדר בערי הפרזות (שאינן מוקפות חומה), ובט"ו בו – בערים המוקפות חומה מימות יהושע בן נון.
מקור השם פורים הוא על שם הפּוּר־הגורל שהטיל המן כדי לקבוע את החודש בו תבוצע גזרת הריגת היהודים. סיפור הגזֵרה וההצלה מסופר בהרחבה במגילת אסתר, אשר נקראת במהלך החג, במטרה לזכור ולפרסם את הנס. בחג יש מצוות נוספות המציינות את השמחה – סעודת משתה ושמחה, משלוח מנות איש לרעהו ומתנות לאביונים, כדי שכולם יחגגו וישמחו בחג.
תפילות הפורים כוללות אמירת התפילה הקדומה "על הנסים", המספרת את סיפור הנס, בברכת ההודאה של תפילות העמידה. בבוקר אומרים חצי הלל לזכר ההצלה וקוראים בתורה על מחיית זכר עמלק, שהמן הוא צאצא שלו.
פיוטי החג מספרים באופנים שונים את סיפור המגילה. במסורות שונות יש פיוטים היתוליים שנועדו לשמח ולהרקיד, אך ניתן למצוא גם פיוטים שיש בהם כובד ראש ואשר מדגישים דווקא את הסכנה שהיו נתונים בה, אולי כדי להזכיר לנו את הפער הדק שבין אסון להצלה ואת גודל הנס שמסמל את היפוך המציאות – "ונהפוך הוא".
