פסח בפיוט ובתפילה

---

הגדה של פסח: טקסט אחד ולחנים רבים

ה"הגדה של פסח" היא מן החיבורים הנפוצים ביותר בעם ישראל. כאלפיים שנות היסטוריה עומדות מאחורי התפתחותה, והיא מבטאת את תולדות העם, ערכיו ותקוותיו. פרשנים ודרשנים רבים מספור התייחסו אליה, אמנים וציירים קישטו אותה, וכנראה לא היה עוד חיבור בעם ישראל שזכה לאהבה ולתפוצה כמוה. היא אחד מן הטקסטים היהודיים הנקראים והנפוצים ביותר.

ההגדה היא לקט של קטעים שנוצרו בתקופות שונות ונוספו אליה לאורך דורות ארוכים, כך שהיא צמחה והתהוותה שלב אחרי שלב. שורשה, ככל הנראה, בסיפור יציאת מצרים במקביל לאכילת קרבן הפסח בימי המקדש, ולאחר החורבן נוספו אליה קטעים רבים, המוכרים לנו היום. הפיוטים המוכרים לנו נוספו בימי הביניים.

ההגדה בנויה כסוג של מופע, שבו יש לבצע מהלכים שונים. מקובל כי אחד מן המשתתפים הוא "עורך הסדר", האחראי על כללי הטקס ועל ההתקדמות התקינה של ההגדה. נוהגים לומר את ההגדה כולה בקול רם, כאשר יש מנהגים שבהם עורך הסדר הוא שמקריא את כולה בקול (והקהל משתתף רק בשירים); יש מנהגים שבהם כל אחד מן המסובין מקריא קטע, לפי סדר הישיבה; ויש מנהגים שבהם כולם יחד קוראים את כל החלקים בקול.

יש גם פעולות רבות שיש לבצע במהלך קריאת ההגדה. יש בפעולות הרבות מעין ניסיון לעודד את סקרנותם של הילדים, אשר הם חלק בלתי נפרד מהסדר, ואליהם אמורה לעבור בו מסורת העם היהודי וסיפור יציאת מצרים – "והגדת לבנך".

אמירת ההגדה בקול רם והמעשים הנלווים לה מדגישים כי היא נועדה להתבצע ולא רק להיאמר, וכך גוברת תחושת השותפות וההזדהות של משתתפי הסדר עם תוכן ההגדה, כפי שנאמר בהגדה עצמה: "בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים".

מפיוטי חודש ניסן ופסח

חג הפסח מזמן לנו שפע של פיוטים מסוגים שונים. לא רק השירים המוכרים מליל הסדר, אלא גם חודש ניסן עצמו, שעבורו נתחברו שירים בפני עצמם, שביעי של פסח, וכמובן שירים המיועדים לשלושת הרגלים, וההלל, ותיקון הטל. ללא ספק אחד מן החגים המפויטים ביותר.

מתפילות החג

תפילת הטל

חג הפסח חל בעונת האביב, אחת משתי עונות המעבר של השנה, שבה מתחיל השינוי ההדרגתי לקראת ימות הקיץ החמים. בעונה זו החקלאות זקוקה למיעוט משקעים. גשמים בימים אלו עלולים לפגוע בחקלאות, ותפקיד הטל בשמירה על חיות העצים והצמחים הופך להיות חיונית יותר. 

ביום הראשון של חג הפסח, אחרי הכנסת ספר התורה, מברכים האשכנזים את ברכת הטל, ומיד בתפילה שלאחריה, מוסף, מתחילים להזכיר את הטל. מכאן ואילך, בכל ימות הקיץ ועד לתפילת מוסף בשמיני עצרת מזכירים בתפילה את הטל.

כהקדמה להתחלת התפילה על הטל, נוהגים בקהילות רבות לומר פיוט על טל לפני תפילת מוסף, המשמש כהכרזה על ברכת הטל, בזיקה לדרישת ההלכה לקיים הכרזה זו לפני המעבר להזכרת הטל.

אצל האשכנזים נהוג לומר בחזרת התפילה במוסף מערכת פיוטים ("שבעתא" עם הרחבות) שנכתבה בדי ר' אלעזר הקליר, אחד הידועים בקרב הפייטנים הקדומים. אבל בהרבה קהילות בארץ ישראל, נהוג לומר רק את "טל תן לרצות ארצך" של ר' אלעזר הקליר. 

במסורות הספרדים אומרים את הפיוטים "שזופת שמש", "שלח רוחך", "מבטח כל היצור", "כי רב להושיע ומוריד הטל" ו"בטללי אורה". יש אומרים את התפילה לפני אשרי של תפילת מוסף, יש אומרים אותה לאחר חצי קדיש שלפני תפילת העמידה. הספרדים במערב אירופה שומרים על מנהג ספרד הקדום לומר אותה בתוך חזרת הש"ץ. 

גם בתכלאל התימני אומץ סדר תיקון הטל של מסורות הספרדים (וכן תיקון הגשם), אך בעבר לא היה נהוג בתימן לומר תיקון הטל (או תיקון הגשם) בכלל.