בעיקרה דומה תפילת שחרית לשלוש רגלים לתפילת שחרית של שבת. השינוי המרכזי, למעט שינויים בלחן התפילה בכמה מסורות, בא לידי ביטוי בתפילת העמידה, ולעתים בתוספת מזמור החג בפסוקי דזמרה, לאחר מזמור "יושב בסתר עליון" (מזמור זה אינו נהוג במסורות האשכנזיות). תוספות ייחודיות לשבת בברכות קריאת שמע אינן נאמרות בברכות קריאת שמע בשלוש רגלים (במסורות האשכנזיות היקף התוספות רחב יותר). תפילת העמידה הנאמרת בשלוש רגלים דומה גם היא לתפילת העמידה בשבת – במבנה ובתוכן הברכה. בשתיהן שבע ברכות, ועניין הברכה האמצעית, הן בשבת והן ברגל, הוא עניינו של יום. תוכנה של הברכה בכל הרגלים דומה, למעט ההתייחסות לחג עצמו ושינויים בימי שבת ומוצאי שבת. התוספת המיוחדת לחג, החוזרת בתפילות העמידה לכל אורך היום, כוללת את תפילת "אתה בחרתנו" – העוסקת בבחירת עם ישראל (ונאמרת גם בראש השנה וביום כיפור), "ותודיענו" – הנאמרת בערבית של חג החל במוצ"ש, "ותתן לנו" – הודיה לקב"ה על החג הספציפי שנתן לנו, הכוללת התייחסות למאפיין המרכזי שלו על פי חז"ל מחברי התפילה (חירות בפסח, מתן תורה בשבועות, שמחה בסוכות ובשמיני עצרת, זכר ליציאת מצרים בכולם), תפילת "יעלה ויבוא" ו ברכת "והשיאנו". לאחר מכן באה ברכת "מקדש ישראל והזמנים", המקבילה לברכת "מקדש השבת". אזכור ישראל בחתימת הברכה, בניגוד להימנעות אזכורם בחתימת הברכה בשבת, מלמד על חשיבותם וכוחם של ישראל בקביעת זמני המועדים. הדגש בקטע הנקרא "והשיאנו" מושם על השמחה והחיים המאושרים שלהם אנו מצפים בחגים. הקב"ה, שבירך אותנו בעבר, מתבקש לברך אותנו גם בהמשך – "כן תברכנו סלה". חתימה זו בנויה על הפסוק בתהלים "לַה' הַיְשׁוּעָה עַל עַמְּךָ בִרְכָתֶךָ סֶּלָה" (ג, ט). המילה סלה, שבמקורה הייתה סימול לניגון מסוים, מפורשת בתפילה בדרך כלל כ"נצחית ובת קיום". המילה הייחודית "והשיאנו" הפותחת את הברכה נשענת ככל הנראה על הפסוק בתהלים (כד, ה) "יִשָּׂא בְרָכָה מֵאֵת ה' וּצְדָקָה מֵאֱלֹהֵי יִשְׁעוֹ". בפסוקים הקודמים לפסוק זה נאמר "מִי-יַעֲלֶה בְהַר-ה' וּמִי-יָקוּם בִּמְקוֹם קָדְשׁוֹ". מחבר התפילה כנראה מצא בכך רמז לעלייה לרגל, שבימיו כבר לא התקיימה. כך מבקש המתפלל מה' שיקיים את ההבטחה שבמזמור האומרת שמי שיזכה לעלות בהר ה' ישא ברכה מאת ה'.
|