קוקיז (עוגיות)

אתר הספרייה הלאומית עושה שימוש בעוגיות (cookies) על מנת לשפר את חווית הגלישה שלך. הגלישה שלך באתר מהווה הסכמה לשימוש בעוגיות. למידע נוסף, אנא עיינו במדיניות הפרטיות

  1. עמוד הבית
  2. לגלות אוצרות
  3. מוזיקה
  4. מוזיקה יהודית
  5. אתר הפיוט והתפילה
  6. מדור מאמרים
  7. דמויות
  8. מרדכי קרויזר איש ירושלים: שליח ציבור בנוסח "הפרושים"
מרדכי קרויזר איש ירושלים: שליח ציבור בנוסח "הפרושים"
אתר הפיוט והתפילה

מרדכי קרויזר איש ירושלים: שליח ציבור בנוסח "הפרושים"

צוות האתר

ר' מרדכי קרויזר, איש ירושלים, נמנה על אחת המשפחות הוותיקות בעיר, צאצאית ל"פרושים", היהודים האשכנזים שעלו בעליית הגר"א. קרויזר הוא בעל תפילה: שליח ציבור וקורא בתורה כבר שנים רבות. במסורת התפילה שלו הוא משקף הן את נוסח התפילה האשכנזי של עדת "הפרושים" בירושלים, הן את התהליכים והשינויים שעובר שליח ציבור בבתי כנסת ובבמות תפילה שונות. הקלטות התפילה הייחודית של קרויזר לשבת ולימים נוראים זמינות באתרנו.

המאמר נכתב במסגרת פרויקט תיעוד מסורות ישראל בתמיכת האגף לתרבות יהודית במשרד החינוך.

x (x)

ר' מרדכי קרויזר, החזן הקבוע של בית הכנסת בשכונת "אבן ישראל" בירושלים, נולד בשנת תשכ"ד (1964) לאביו שמחה ז"ל למשפחת קרויזר, הנמנית עם המשפחות הוותיקות בירושלים ומשתייכת ל"פרושים" – כינוי לתלמידי הגר"א –"הגאון מווילנא" (1720–1797) שעלו לארץ ישראל מליטא בתחילת המאה ה־19 ולצאצאיהם בקרב אנשי היישוב  הישן.

חותם הוועד הכללי, אלול תרפ"ט (1929)

מרדכי נולד וגדל בשכונת כנסת א' שנוסדה בסוף המאה ה־19 בידי "הוועד הכללי", הגוף שאיגד תחתיו את הקהילות האשכנזיות בארץ ישראל. תושבי השכונה היו ממשפחות מהיישוב הישן, הן ממשפחות הפרושים והן ממשפחות החסידים. חלקם יצאו מחומות העיר העתיקה וחלקם מהשכונות הסמוכות. הבתים הדלים נבנו כחומה בצורת האות חי"ת להגנה מפני אויבים. מוקד השכונה הוא בית הכנסת "בית רחל", שנבנה עם הבתים הראשונים ושימש גם בית מדרש. בשכונה היו בתים מועטים, ובבית הכנסת התפללו כעשרים גברים. בבית כנסת זה התפלל מרדכי בילדותו ביחד עם אביו.

התפילה הייתה בנוסח הפרושים תלמידי הגר"א, ואת עיקר הנוסח ספג מרדכי בבית כנסת זה. אבל לא היה זה מקום התפילה היחיד של משפחתו. לעתים קרובות הם הלכו להתפלל בבתי כנסת בשכונות סמוכות. אחד מהם הוא בית הכנסת "בית צבי" שבשכונת אבן ישראל, אחת השכונות הוותיקות בירושלים, שהוקמה בשנת 1875 והייתה הראשונה מן השכונות המרכיבות את שכונת הנחלאות של ימינו.

תושביה הראשונים היו אשכנזים, אבל במהרה היא נודעה בגיוון העדות והשפות של תושביה. בית הכנסת האשכנזי "בית צבי" נבנה ב־1890, ומתפללים בו בנוסח ה"פרושים" עד היום. מרדכי מספר שבבית כנסת זה היה מתפלל בכל ערב שבת הרב רפאל לוין, בנו של ר' אריה לוין הצדיק הירושלמי, ששימש כרב מרכז ירושלים ודיין בבית דין צדק אשכנזים פרושים בירושלים, וממנו ינק את נוסחי הדור הקודם.

בית כנסת נוסף שאליו הלכו להתפלל היה בשכונת בתי ברוידא שנוסדה ב־1902 והייתה סמוכה לשכונת כנסת שבה גרו. גם בה התגוררו משפחות אשכנזיות מ"הפרושים" בני היישוב הישן. בבית כנסת זה שמע מרדכי את תפילתם של הרב שם פרטי פישר, הרב משה סלאנט והרב יצחק נתן קופרשטוק עליהם השלום, דמויות ירושלמיות מוכרות בקרב בני היישוב הישן בירושלים.

אף על פי שבכל שלוש השכונות התפללו בנוסח ה"פרושים", לכל אחד מבעלי התפילה היה סגנון מיוחד משלו, שהיה פרשנות אישית לנוסח הפרושי ששימש כמסגרת, אך אפשרויות האלתור והיצירתיות בו היו רבות. כולם התפללו במתיקות ובמתינות, אך לכל אחד היה צבע משלו: איזו מילה הוא מדגיש, היכן הוא מתעכב, לכל אחד מהם ה"קוועץ'" שלו או סלסול מיוחד לו בתוך הנוסח המוכר. הדגשים והצלילים הנוספים שהיו לכל אחד משליחי הציבור יצרו את הטעם המתוק של הנוסח, שהיווה את המסגרת הכללית שנועדה לאפשר ביטוי אישי של כל אחד משליחי הציבור.

מה מייחד את תפילתם של ה"פרושים"? מבחינת הנוסח הכתוב הוא בנוי ברובו על נוסח אשכנז על פי נוסחו של הגאון מווילנא (הגר"א), שהפרושים הם צאצאי תלמידיו. המוזיקה של התפילה האשכנזית מבוססת על "הנוסח" – מעין רצ'טטיב – שירה דיבורית או דיבור שירתי, זאָגן ביידיש – המשמש כשלד מוזיקלי, שבתוכו מאלתרים את המנגינה בהתאם לתוכן המילים המושרות.

בנוסח זה יש נוסח מיוחד לכל אחד מהזמנים: נוסח לחול ונוסח לשבת, ובשבת עצמה – נוסח מיוחד לקבלת שבת ואחר לערבית, נוסח ייחודי לתהלים שבפסוקי דזמרא ונוסח שמשתנה בחלקים האחרים של תפילת השחרית, נוסח למנחה של שבת ונוסח לערבית של מוצאי שבת. גם בחגים ישנו שוני: יש נוסח לערבית של שלושה רגלים ונוסח לתפילת הלל ומוסף של ראש חודש ושלושה רגלים. ושונה מכולם הנוסח של ימים נוראים, שמיוחד הוא בערב, שונה בתפילות היום וייחודי לתפילת הנעילה. גם אם שליח הציבור יתפלל מילים שחוזרות על עצמן בכל הימים כולם, כדוגמת ברכות קריאת שמע של ערבית שאין בהן שום שוני בכל תפילות הערבית, עדיין הקהל יזהה מיד האם הוא התפלל תפילת ערבית של חול או של שבת, של שלושה רגלים או של ימים נוראים.

התפילה האשכנזית מבוססת על תפילתו של היחיד. ברגעים רבים של התפילה קולו של שליח הציבור אינו נשמע, אלא רק רחש מלמול המילים מפי כל קהל המתפללים, כל אחד בקצב שלו. חלק בקול רם וחלק בקול חלש, וקולות כולם מתקבצים ליצירה הרמונית המבוססת על נוסח התפילה שמתפללים ברגע זה. שליח הציבור עומד ליד תיבת החזן, פותח ומסיים כל מזמור וכל תפילה. יש חלקים שמיועדים רק לו, שלהם הקהל מקשיב ועונה כשצריך.

למרות זאת, מקומו של שליח הציבורי מרכזי וחשוב, אופן תפילתו והמבע האישי שלו הוא המדליק את הניצוץ בלבות המתפללים ומצית את תפילתם. בתפילה לרפואה ולעת צרה וכן במזמורים ומקומות מיוחדים בימים הנוראים ישנה תפילת מענה, החזן אומר בקול ובאלתור פסוק או משפט וכולם חוזרים אחריו יחד, אבל לא כאיש אחד, אלא כל אחד אומר בדרכו יחד עם כל האחרים.

עקרונות אלו משותפים לכל מסורות התפילה האשכנזיות. קיימים חמישה נוסחים אשכנזיים שונים: גרמניה מערב, גרמניה מזרח, פולין, ווהלין וליטא. הנוסח המוזיקלי של הפרושים בירושלים הוא תולדה של נוסח ליטא, ארץ המוצא שלהם.

הייחוד בתפילת ה"פרושים" הוא שהיא משמרת את צורת התפילה הישנה ונזהרת מחידושים, וגם כאשר יש חידוש הוא יוצא דופן. לדוגמה: בקהילות רבות במסורות האשכנזיות והספרדיות שרים את הפיוטים שבתפילה (לכה דודי, אל אדון על כל המעשים וכד') בלחנים שחלקם חדשים שהולחנו במיוחד לפיוטים אלה, או לחנים חדשים לשירים בני הזמן שהותאמו אליהם. כאשר שרים לחן מולחן שיש לו קצב ומשקל, כל הקהל שר כאחד, ויש שמוסיפים שירה במרווחים שונים שיוצרים הרמוניה של הקולות השונים.

לעומת נוהג נפוץ זה, בתפילת ה"פרושים" אין לחנים לפיוטים. גם הם נאמרים במנגינת ה"נוסח". בפיוט "לכה דודי" שבקבלת שבת החזן אומר את בתי הפיוט בנוסח מאולתר, והקהל מצטרף אליו בפזמון במנגינת ה"נוסח". וכן בפיוט "אל אדון", שלו מנגינות נעימות וניגונים רבים בכל המסורות, בתפילת ה"פרושים" הוא נאמר מפי שליח הציבור בקול בנעימת "נוסח" מאולתרת שחוזרת בכל הבתים. נוהג זה יוצר הבדל ברור בין מסורת תפילה זו לשאר המסורות. בשאר המסורות, השירה מהווה את אחד מצורות ההבעה התפילתית, המאפשרת לקהל כולו לשיר יחד. בכל מסורת יש אסתטיקה של השירה המאפשרת לכל אחד ואחת להצטרף לשירת הרבים בביטוי אישי שלהם. השירה המשותפת נוגעת במקום אחר בנפש, אשר נישאת על צלילי הלחן לעולמות גבוהים ולדבקות. בתפילה ה"פרושית" אין מקום לשירה זו. האסתטיקה המיוחדת שלה בנויה על המוזיקה של ה"נוסח", שנע בין דיבור לשירה, אך אין הוא דיבור ואין הוא שירה, אולם בד בבד הוא מאפשר להתאים את ה"נוסח" בצורה מושלמת למילים של התפילה. כאשר הציבור שר לחן, פעמים רבות אנחנו שומעים שהמילים נדחקות מפני המנגינה. לעתים צריך לחזור על מילים או על חלקי משפט פעמיים כדי להתאים ללחן המְמוּשקל. פעמים רבות השירה מכסה על המילים, שהופכות למעין מרכבה לשאת עליה את המוזיקה.

בתפילה ה"פרושית", בניגוד לכך, מילות התפילה הן המוקד המרכזי. ה"נוסח" מאפשר את אמירתן בצורה מדויקת. אפשר להתאים את ה"נוסח" למשפט קצר או למשפט ארוך. ניתן לבטא באמצעותו רגשות שונים על פי המילים, לדוגמה פסוקי הסיום של שני מזמורי התהלים הראשונים בקבלת שבת: יש אופן ביטוי אחד לפסוקים "אַרְבָּעִים שָׁנָה אָקוּט בְּדוֹר וָאֹמַר עַם תֹּעֵי לֵבָב הֵם וְהֵם לֹא יָדְעוּ דְרָכָי. אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי בְאַפִּי אִם יְבֹאוּן אֶל מְנוּחָתִי", המבטאים את כעסו של הקב"ה על עם ישראל, ואופן ביטוי אחר לפסוקים "יִשְׂמְחוּ הַשָּׁמַיִם וְתָגֵל הָאָרֶץ יִרְעַם הַיָּם וּמְלֹאוֹ. יַעֲלֹז שָׂדַי וְכָל אֲשֶׁר בּוֹ אָז יְרַנְּנוּ כָּל עֲצֵי יָעַר", המבטאים שמחה עצומה של הבריאה. שניהם נאמרים ב"נוסח" של קבלת שבת, אבל האופן שבו אומר שליח הציבור את הפסוקים הראשונים יבטא את כעסו של הקב"ה ואת העצב והצער שלנו על כך, ובפסוקים השניים שליח הציבור יביא לידי ביטוי בתוך ה"נוסח" את השמחה של הבריאה כולה. המילים הן המרכז וה"נוסח" בא לשרת אותן, להדגישן, לפרשן ולהכניסן ללב ולתודעת המתפלל.

שליח הציבור בא לידי ביטוי בשליטה מיטבית ב"נוסח" וביכולת שלו לתת פרשנות אישית למילים באמצעות המוזיקה של ה"נוסח". חשוב להבהיר בנקודה זו: האלתור בתוך הנוסח לא נועד לשים את שליח הציבור במרכז כאמן מבצע המפגין את יכולותיו הווירטואוזיות. האלתור עדין, והוא מתפתח, כל עוד ההתפתחות והמנעד משרתים את התוכן. השילוב של המילים וה"נוסח" הוא שמעלה את הנפש ומביא אותה לדבקות של תפילה.

מי שלא גדל והתפלל מילדות בבתי כנסת אלה, יתקשה ללמוד את הנוסח הזה. מי שגדל בתוכו מגלה שהוא נטמע בהרגלי התפילה שלו. אופן התפילה שבו שליח הציבור אומר את קטעי התפילה בקול רק בפתיחה ובסיום (למעט בחזרת הש"ץ או בתפילות מסוימות), מאפשר גם לקהל להגיד את החלק המרכזי בקול תוך אלתור ב"נוסח" ובכך מטמיע אותו אצל כל המתפללים. אבל גם אם כל המתפללים מכירים את ה"נוסח", לא כל אחד הופך להיות שליח ציבור. שליח ציבור הוא מי שבולט כ"בעל תפילה", מי שנפשו קשורה לתפילה, אשר מבין עומקה של תפילה ומכיר את ה"נוסח" על בוריו. קולו צריך להיות נעים, אבל לא בזה כוחו, אלא ביכולתו לעורר את התפילה בלבבות ולהיות השליח של הציבור לפני הקדוש ברוך הוא.

ר' מרדכי קרויזר התחיל את דרכו בגיל שלוש עשרה כ"בעל קורא" בתורה. אביו שמחה עודד אותו בכך שסיפר לו שסבו, ר' חיים יוסף קרויזר ז"ל, רצה שבני ביתו יהיו בעלי קריאה. מרדכי קיבל על עצמו את המשימה בגיל בר מצווה. הפרשה הראשונה שקרא הייתה פרשת דברים, ומאז ועד היום הוא משמש כבעל קורא.

במשך חמש שנים הוא קרא בכל שבת בתורה בכותל, לבקשתו של הרב יעקב קליין, שלו מניין קבוע במקום. במשך חמש שנים נוספות הוא קרא בתורה בבית הכנסת "אהל רבקה" שבשכונת קריית שמואל בירושלים, הן במניין הראשון והן במניין השני. שכונה זו נוסדה ב־1926 על ידי "אגודת אוצר החסד קרן שמואל". קרן זו הוקמה במטרה להקים שכונה יהודית שתתנהל על פי רוח התורה ותיקרא על שמו של הרב שמואל סלנט, שהיה הרב הראשי האשכנזי של ירושלים. השכונה חולקה למגרשים, ומגרש מספר אחת שהיה במרכז השכונה, יועד לבית כנסת זה, אשר נוסד ב־1932 ונקרא על שמה התורמת הראשית, רבקה ראטבערג (רוטברג). בהנחת אבן הפינה השתתפו הרב הראשי לארץ ישראל אברהם יצחק הכהן קוק ונכבדים נוספים. בשנותיה הראשונות היו תושבי השכונה בעיקר צעירי היישוב הישן, אולם בהמשך השנים התגוונה האוכלוסייה מאוד. וכך קרה גם בבית כנסת זה, שבו התפללו רבנים חשובים, אנשים חרדים שיצאו מהשכונות הצפופות וגם חוקרים ועסקנים המשתייכים לדתיים הלאומיים. הרב משה אפשטיין היה הרב הראשון של בית הכנסת, הוא גדל בישיבות חרדיות נודע כתלמיד חכם ועמד בראש ישיבה. מאוחר יותר הוא התקרב מאוד לרב קוק ולתלמידו הרב חרל"פ והצטרף לתנועת המזרחי, אך  קבע דווקא את ה"נוסח" הפרושי ירושלמי כנוסח התפילה של בית הכנסת, יחד עם המנהגים המיוחדים לנוסח זה, ולא את הנוסח ששימש את בתי הכנסת של "תנועת המזרחי". כמו כן קבע שקריאת התורה תהיה בהברה אשכנזית. אך ה"נוסח" המוזיקלי עבר שינוי עם השנים, ובתפילה שובצו לחנים וניגונים, בניגוד למקובל במקורו של הנוסח. בבית כנסת זה שמע מרדכי נוסחים מודרניים יותר שכללו לחנים ניגונים ושירה בתפילה.

בתור בחור עבר מרדכי ללמוד ב"ישיבה למצוינים" שבירושלים, שבראשה עמד הרב חיים אהרן טורצ'ין (1917–1971). הרב טורצ'ין, מגדולי תלמידיו ומקורביו של הרב יצחק זאב הלוי סולובייצ'יק "הרב מבריסק" (1886–1959), הגיע מליטא. בעל התפילה בישיבה בימים נוראים היה הרב אברהם יצחק טוקר (1934–2019), שהיה מחניכי ישיבת חברון. הנוסח שלו התבסס על נוסחו של ר' שלום שבדרון (1912–1997), דרשן ירושלמי נודע, שכונה "המגיד הירושלמי", ושימש כשליח ציבור בתפילת מוסף של הימים הנוראים ובתפילת נעילה בישיבת חברון. בתי כנסת וישיבות רבים, ובכללם בישיבת חברון, אימצו את ניגוניו.

אחרי שהתחתן התפלל מרדכי בבית מדרש "תפארת בחורים" שבשכונת מאה שערים, שבראשו עמד הרב יוסף שלום אלישיב (1910–2012), ממנהיגי הציבור החרדי. הוא מספר שהרב אלישיב עצמו היה משמש לעתים כשליח ציבור, ולשמוע אותו מתפלל היה תענוג גם כשלא היה שליח הציבור. בתקופה זו החל מרדכי לשמש כשליח ציבור בבית הכנסת "בית צבי" בשכונת אבן ישראל, שבו התפלל לעתים בילדותו. מאז ועד היום מרדכי משמש כשליח הציבור של בית כנסת זה. לפני כעשרים שנה נתבקש להיות שליח הציבור של "בית טובי העיר", דיור מוגן שדייריו דתיים וחרדים, בשבתות, בחגים ובימים נוראים. מאז בימות השבוע הוא שליח הציבור של בית הכנסת "בית צבי", ובשבתות ובמועדים הוא שליח הציבור של "בית טובי העיר".

למרות השמירה הקפדנית על נוסח האבות, הנוסח עובר שינויים עם השנים. עצם העובדה שהנוסח הוא מנגינת שלד שבתוכה מצופה משליח הציבור לאלתר, מולידה אפשרויות רבות. גם אם נשמע שני בעלי תפילה המתפללים באותו נוסח, אף על פי שכל אחד מהם מאלתר באופן שונה, האוזן שלנו תשמע שהם שייכים לאותו הנוסח. רבים מבעלי התפילה הושפעו מתפילות ששמעו מפי אנשים שונים שהביאו אִתם השפעות מבתי כנסת שונים שבהם הם התפללו, ואפילו מארצות שונות שבהן ביקרו. את ההשפעות הם שילבו בתוך הנוסח, כך שהוא נשמע לגמרי חלק מהנוסח אף שהוא מהווה שינוי. מי שגדל וספג מילדותו את הנוסח של שליח ציבור מסוים – הרי שמבחינתו זהו הנוסח המקורי, ואליו הוא יכניס עם השנים כבעל תפילה דברים ששמע והושפע מהם.

הנוסח של מרדכי מושפע מכל המקומות שבהם התפלל ומבעלי התפילה שאותם שמע בילדותו ובבחרותו. הלב של תפילתו הוא נוסח ה"פרושים" הירושלמי. בימי חול ובשבת הוא משתמש ב"סידור תפילת כל פה" ובשלושה רגלים וימים נוראים ב"מחזור רבא" בנוסח אשכנז, שניהם של הוצאת "אשכול" הירושלמית. אף שהם משקפים נוסח אשכנזי, יש הבדלים בין מנהגי הפרושים לסידור ולמחזור. לדוגמה: בתפילות ערבית של ערב שבת, שלוש רגלים וימים נוראים, לפני תפילת העמידה אומרים פסוקים העוסקים בתוכן היום. בשבת: "וְשָׁמְרוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַשַּׁבָּת, לַעֲשׂוֹת אֶת הַשַּׁבָּת לְדֹרֹתָם בְּרִית עוֹלָם" וגו'. בראש השנה: "תִּקְעוּ בַחדֶשׁ שׁוֹפָר בַּכֶּסֶה לְיוֹם חַגֵּנוּ. כִּי חֹק לְיִשְׂרָאֵל הוּא מִשְׁפָּט לֵאלֹהֵי יַעֲקֹב", וכן במועדים האחרים. פסוקים אלה מופיעים בסידור ובמחזורים, אבל הפרושים כמנהג הגר"א אינם אומרים אותם ומדלגים עליהם.

גם לב ה"נוסח" המוזיקלי שלו נטוע במסורת ה"פרושים", אך עם השנים הוסיף אליו דברים ששמע מבעלי תפילה ששמע בבחרותו ובגרותו. חלק מהנוסח שלו משולב נוסח הרב שלום שבדרון בישיבת חברון, שמרדכי שמע בישיבה שבה למד מפי הרב אברהם יצחק טוקר, שלמד בישיבת חברון והושפע מתפילת הרב שבדרון. בחלק הוא הוסיף ניגונים ולחנים שלמד במיוחד לבקשת המתפללים ב"בית טובי העיר".

כאשר התחלנו לתעד ולהקליט את תפילתו של מרדכי, ביקשנו ממנו לחזור לנוסח המוזיקלי הפרושי שאותו שמע בילדותו. בליל שבת הקלטנו את הפיוט "לכה דודי" ב"נוסח" וללא לחן וכן את "אל אדון" שבשחרית של שבת. אך במקומות מסוימים בחרנו להקליט בחלק קטן של התפילה נוסח של הרב שבדרון שמרגש את מרדכי. במעט פיוטים הקלטנו את הבתים הראשונים ב"נוסח" וכמה בתים אמצעיים הקלטנו עם ניגון, למשל בפיוט "מֶלֶךְ עֶלְיוֹן" שבמוסף ראש השנה. הקפדנו על נוסח ה"פרושים", אבל לא רצינו לוותר על הדברים שמרדכי אסף עם השנים לתוך תפילתו ומרגשים אותו ואת הציבור שאִתו הוא מתפלל.

אלו יחידות התיעוד שהקלטנו עם ר' מרדכי קרויזר בשנת 2021: