קוקיז (עוגיות)

אתר הספרייה הלאומית עושה שימוש בעוגיות (cookies) על מנת לשפר את חווית הגלישה שלך. הגלישה שלך באתר מהווה הסכמה לשימוש בעוגיות. למידע נוסף, אנא עיינו במדיניות הפרטיות

מדריך לטקס פדיון הבן במסורת הספרדים
אתר הפיוט והתפילה

מדריך לטקס פדיון הבן במסורת הספרדים

בשיתוף אתר "עתים"

הכהן יושב ליד שולחן, והאב מביא אליו את התינוק ומניחו לפניו (יש הנוהגים להניח את התינוק על הכרית מברית המילה). הכהן לוקח את התינוק, ופונה אל האב:

הכהן שואל: בִּנְךָ זֶה בְּכוֹר הוּא?
האב עונה: כֵּן.

הכהן שואל את האב במה יבחר, במתן בנו בכורו לעבודת אלוהים או בפדיון בנו ובעבודת הכוהנים והלוויים במקומו (יש הנוהגים לומר את המילים בשפה הארמית, וכך הן מופיעות בחלק מן הסידורים, ויש הנוהגים לאמרן בעברית):

הכהן: בְּמַאי בָּעִית טְפֵי, בְּבִנְךָ בְכוֹרֶךָ אוֹ בְחָמֵשׁ סְלָעִים דִּמְחַיַּבְתְּ לִפְדּוֹת בָּהֶן?
(תרגום: אֵיזֶה תִּרְצֶה יוֹתֵר, בִּנְךָ בְּכוֹרֶךָ זֶה אוֹ חֲמִשָּׁה סְלָעִים שֶׁנִתְחַיַבְתָּ בְּפִדְיוֹנוֹ?)

האב, שכמובן רוצה בבנו ולא בכסף, עונה:

האב: בִּבְנִי בְכוֹרִי.

כעת הכהן מוודא עם האם את היות הבן בכור ברחמה של אמו, שהרי מבחן הבכורה הוא "פטר רחם" (בחלק מן העדות הכהן חוזר על השאלה גם בפני הסבתא מצד האם):

הכהן: בְּנֵךְ זֶה בְּכוֹר. שֶׁמָּא יָלַדְתְּ בֵּן אַחֵר לְפָנָיו אוֹ שֶׁמָּא הִפַּלְתְּ?
האם: זֶה בְּנִי בְכוֹרִי. לֹא יָלַדְתִּי וְלֹא הִפַּלְתִּי לְפָנָיו.

כעת הכהן מכיר בבכורת הבן ומתאר את פסוקי התורה המצווים על הפדיון:

הכהן: זֶה הַבֵּן בְּכוֹר הוּא, וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא צִוָּה לִפְדוֹתוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: "וּפְדוּיָו מִבֶּן חֹדֶשׁ תִּפְדֶּה בְּעֶרְכְּךָ כֶּסֶף חֲמֵשֶׁת שְׁקָלִים בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ עֶשְׂרִים גֵּרָה הוּא" (במדבר יח, טו). כְּשֶׁהָיִיתָ בִּמְעֵי אִמֶּךָ הָיִיתָ בִּרְשׁוּת אָבִיךָ שֶׁבַּשָּׁמַיִם וּבִרְשׁוּת אָבִיךָ וְאִמֶּךָ, עַכְשָׁיו אַתָּה בִּרְשׁוּתִי שֶׁאֲנִי כֹהֵן, וְאָבִיךָ וְאִמֶּךָ מְבַקְּשִׁים לִפְדּוֹתְךָ שֶׁאַתָּה בְּכוֹר מְקֻדָּשׁ, שֶׁכֵּן כָּתוּב: "וַיְדַבֵּר אֲדֹנָ-י אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר: קַדֶּשׁ לִי כָל בְּכוֹר, פֶּטֶר כָּל רֶחֶם בִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל בָּאָדָם וּבַבְּהֵמָה – לִי הוּא" (שמות יג, א–ב).

האב לוקח לידיו את כסף הפדיון – חמישה שקלי כסף טהור (סלעים) או שווה ערך להם, ואומר:

האב: אֲנִי רוֹצֶה לִפְדּוֹתו,ֹ שֶׁכַּךְ כָּתוּב בַּתּוֹרָה: "אַךְ פָּדֹה תִפְדֶּה אֵת בְּכוֹר הָאָדָם, וּפְדוּיָו מִבֶּן חֹדֶשׁ תִּפְדֶּה בְּעֶרְכְּךָ כֶּסֶף חֲמֵשֶׁת שְׁקָלִים בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶש, עֶשְׂרִים גֵּרָה הוּא (במדבר יח, טו–טז).

(יש הנוהגים כי אב התינוק מוסיף כאן תפילה הנאמרת קודם הפדיון ולקוחה מעולם הקבלה. התפילה מופיעה במקצת מן הסידורים.)

האב ממשיך להחזיק בידו את השקלים, ומברך את הברכה על פדיון הבן, כשהוא מתכוון בלבו ובדעתו לתת את הכסף לכהן:

האב: בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ עַל פִּדְיוֹן הַבֵּן. (אָמֵן)
האב: בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, שֶׁהֶחֱיָנוּ וְקִיְּמָנוּ וְהִגִּיעָנוּ לַזְּמַן הַזֶּה. (אָמֵן)

האב נותן לכהן את דמי הפדיון, ואומר:

האב: זֶה פִּדְיוֹן בְּנִי בְכוֹרִי.

הכהן אוחז במטבעות, ואומר:

הכהן: קִבַּלְתִּי מִמְּךָ חֲמִשָּׁה סְלָעִים אֵלּוּ בְּפִדְיוֹן בִּנְךָ זֶה, וַהֲרֵי הוּא פָּדוּי בָּהֶן כְּדַת מֹשֶׁה וְיִשְׂרָאֵל.
יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ ה' אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, כְּשֵׁם שֶׁזָּכָה הַבֵּן הַזֶּה לַפִּדְיוֹן, כָּךְ יִזְכֶּה לַתּוֹרָה וְלַמִּצְוֹת וְלַחֻפָּה בְּחַיֵּי אָבִיו וּבְחַיֵּי אִמּוֹ, אָמֵן כֵּן יְהִי רָצוֹן. 
הקהל: אָמֵן.

לאחר מעשה הפדיון נהוג שהכהן שׂם את שתי ידיו על ראשו של התינוק, ומברך אותו בברכת הכוהנים המסורתית, באורך חיים, בבריאות ובשלום:

הכהן: יְשִׂמְךָ אֱ-לֹהִים כְּאֶפְרַיִם וְכִמְנַשֶּׁה (בראשית מח, כ).
יְבָרֶכְךָ ה' וְיִשְׁמְרֶךָ, יָאֵר ה' פָּנָיו אֵלֶיךָ וִיחֻנֶּךָּ, יִשָּׂא ה' פָּנָיו אֵלֶיךָ וְיָשֵׂם לְךָ שָׁלוֹם (במדבר ו, כד).
ה' שֹׁמְרֶךָ ה' צִלְּךָ עַל יַד יְמִינֶךָ (תהלים קכא, ה).
ה' יִשְׁמָרְךָ מִכָּל רָע יִשְׁמֹר אֶת נַפְשֶׁךָ (תהלים קכא, ז).
כִּי אֹרֶךְ יָמִים וּשְׁנוֹת חַיִּים וְשָׁלוֹם יוֹסִיפוּ לָךְ (משלי ג, ב).

בתום הטקס הרשמי, הציבור מתיישב לסעודה החגיגית המלווה את הטקס. נוהגים ליטול ידיים, ולברך על צמד חלות, כמו בסעודת שבת. בדרך כלל מכובד הכהן ביקדוש על היין ובציעת החלות. במהלך הסעודה נהוג שהורי התינוק או כמה מן האורחים נושאים דברים.​