קוקיז (עוגיות)

אתר הספרייה הלאומית עושה שימוש בעוגיות (cookies) על מנת לשפר את חווית הגלישה שלך. הגלישה שלך באתר מהווה הסכמה לשימוש בעוגיות. למידע נוסף, אנא עיינו במדיניות הפרטיות

  1. עמוד הבית
  2. לגלות אוצרות
  3. מוזיקה
  4. מוזיקה יהודית
  5. אתר הפיוט והתפילה
  6. מדור מאמרים
  7. עיונים
  8. תפילות
  9. סביב ברכת המזון: זימון, שיר המעלות, מים אחרונים וכוס של ברכה
סביב ברכת המזון: זימון, שיר המעלות, מים אחרונים וכוס של ברכה
אתר הפיוט והתפילה

סביב ברכת המזון: זימון, שיר המעלות, מים אחרונים וכוס של ברכה

צוות האתר

ברכת המזון היא ברכה הנאמרת בתום סעודה שבה אכלו לחם. מצוות הברכה נלמדת מהפסוק בדברים (ח, י): "וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ וּבֵרַכְתָּ אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ עַל הָאָרֶץ הַטֹּבָה אֲשֶׁר נָתַן לָךְ". ברכת המזון חורגת באורכה מן המסגרת הקצרה הנוהגת בברכות אחרות, וסביבה נקשרו מצוות ומנהגים שונים המעבים את הברכה והופכים אותה למעין טקס הבא בסיום הסעודה.

ברכת הזימון היא ברכה מקדימה לברכת המזון הנאמרת כאשר לפחות שלושה סועדים יחד – "שלשה שאכלו כאחד חייבין לזמן" (משנה ברכות ז, א). מטרת הזימון היא לאחד את הסועדים ולכנס אותם לקריאה משותפת של ברכת המזון, מעין "מניין" קטן של אנשים היוצר סוג של תפילה ציבורית. בכך מקבלת ברכת המזון גוון נוסף של חשיבות לעומת שאר הברכות שבהן אין זימון. בתלמוד, ביססו את חובת הזימון על הפסוק בתהלים (לד, ד) "גַּדְּלוּ לַה' אִתִּי וּנְרוֹמְמָה שְׁמוֹ יַחְדָּו". 

הזימון פותח בקריאה של המזמן, המזמינה את המשתתפים בטקס הזימון. הם משיבים לו בהבעת הסכמה להשתתף בזימון, ואז מזמין המזמן את כלל הסועדים לברך את ברכת המזון. הסועדים עונים לו במשפט המתמצת את ברכת המזון "ברוך [אם יש מניין גברים: אלוהינו] שאכלנו משלו", המזמן חוזר אחריהם, ואז מברכים כולם יחד את ברכת המזון. נהוג שהמזמן קורא בקול רם את הברכה הראשונה של ברכת המזון – ברכת "הזן", והשותפים לזימון מאזינים לברכה עד תומה, מה שמבטא את השתתפותם בזימון. נהוג לכבד בברכת המזמן את החשוב מבין הנוכחים. 

בזמן התלמוד נתקנה התקנה לרחוץ את הידיים במים לפני ברכת המזון. הסיבה לתקנה הייתה בריאותית – הסועדים השתמשו באצבעותיהם ונהגו לטבל ירקות במלח שהגיע מסדום והכיל מינרלים העלולים לגרום לנזק במגע עם העין. לאור זאת, כתבו כמה ממפרשי התלמוד הראשונים שכבר אין צורך להקפיד על נטילת "מים אחרונים", שכן המלח שבו עושים שימוש בתקופתנו אינו מסוכן. לעומתם, חכמי הקבלה כתבו שיש להמשיך וליטול את הידיים קודם ברכת המזון מסיבות אחרות מזו, והנוהגים לפי מנהגי המקובלים ממשיכים להקפיד על "מים אחרונים".