שמחת תורה – שמיני עצרת בפיוט ובתפילה
יומו השמיני של חג הסוכות, המכונה במקורות "שמיני עצרת", השתלב במהלך השנים עם החג שנקרא "שמחת תורה", שבו אנו חוגגים בשמחה את סיום המחזור השנתי של קריאת כל התורה ומתחילים מחדש בקריאת הפרק הראשון בספר בראשית. במהלך הדורות חוברו מאות פיוטים למעמד הזה, שמרביתם מיועדים ל"חתן תורה" – העולה לקרוא את סופו של ספר דברים, ול"חתן בראשית" – העולה לקרוא את תחילת מחזור הקריאה מחדש בספר בראשית. חלק משמחת החג באה לידי ביטוי בחגיגת שבע הקפות ספרי התורה, שבהן מקיפים את בימת בית הכנסת תוך כדי ריקוד, שירת פיוטים וניגונים וזריקת סוכריות על הקהל. מקורו של "שמחת תורה" אינו מהתורה, אף כי הוא עתיק מאוד ומבטא את רצונם של יהודים לתת ביטוי חגיגי לאהבת התורה.
בשמחת תורה תשפ"ד ירד צער רב לעולם, ואותו היום הפך מיום חג ליום אבל, שבו נהרגו הכי הרבה יהודים מאז השואה ביום אחד. ציונו של היום הזה שנה לאחר מכן, בשנת תשפ"ה, מציב אתגרים רבים לפני החוגגים, על השילוב בין שמחת החג לצער ולאבל. העם היהודי ציין את החגים במעגל השנה לאורך השנים, בתקופות של רדיפות וגלות, בימי שואה וחורבן, אולם הוא ידע לשקע את אבני הזיכרון גם בימי המועד – בפיוטים, בתפילות "יזכור" למיניהן ובדרכים יצירתיות. הדרכים הן רבות, ואין דרך נכונה וטובה מחברתה.
בתחתית השער, אחרי הצגת תכניו הקבועים של היום, תמצאו הפניות למגוון דרכים לחגוג את היום ברוח התקופה, בשילוב בין השמחה לאתגרי הזמן.
