ברוכים הבאים! באפשרותכם להירשם על ידי מילוי פרטים אישיים, או על ידי כניסה לחשבון הפייסבוק או הגוגל שלכם
או
|
אף ברי / ר' אלעזר בירבי קיליר [...מֶלֶךְ עוֹזֵר וּמוֹשִׁיעַ וּמָגֵן] אַף בְּרִי אֻתַּת שֵׁם שַׂר מָטָר לְהַעֲבִיב וּלְהַעֲנִין לְהָרִיק וּלְהַמְטַר מַיִם אִבִּים בָּם גֵּיא לַעֲטַר לְבַל יָעָצְרוּ בְּנִשְׁיוֹן שְׁטָר אֲמוּצִים גָּנוֹן בָּם שׁוֹאֲלֵי מָטָר [בָּרוּךְ אַתָּה ה' מָגֵן אַבְרָהָם. אַתָּה גִּבּוֹר לְעוֹלָם ה' מְחַיֵּה מֵתִים אַתָּה רַב לְהוֹשִׁיעַ] יַטְרִיחַ לְפַלֵּג מִפֶּלֶג גֶּשֶׁם לְמוֹגֵג פְּנֵי נֶשִׁי בְּצַחוֹת לֶשֶׁם מַיִם לְאַדְּרָךְ כִּנִּיתָ בְּרֶשֶׁם לְהַרְגִּיעַ בְּרַעֲפָם לִנְפוּחֵי נֶשֶׁם לְהַחֲיוֹת מַזְכִּירִים גְּבוּרוֹת הַגֶּשֶׁם |
|
קטעים מתפילת הגשם הנאמרת בעדות אשכנז ביום שמיני-עצרת, ומציינת את המעבר מאמירת 'מוריד הטל' בברכת 'מחיה המתים' שבתפילת העמידה, לאמירת 'משיב הרוח ומוריד הגשם'. מחברם של שני הקטעים הראשונים – 'אף ברי' ו'יטריח' – הוא ר' אלעזר בירבי קיליר, גדול פייטני ארץ-ישראל הקדומים (המאות ה- 6-7); קטעים אלה אינם אלא שני מרכיבים בודדים ממערכת פייטנית גדולה יותר פרי עטו שנכתבה בתבנית ה'שבעתא', תבנית פייטנית קדומה שנועדה לעטר תפילות עמידה שבמקורן לא כללו אמירת 'קדושה' – תפילות ערבית, מוסף ומנחה של שבתות וחגים, ותפילות מוסף של ראשי חודשים וימי חול המועד. הפיוט 'זכר אב' הוא ככל הנראה הרחבה פרי עטו של פייטן אירופאי מאוחר יותר, והסיומת 'שאתה הוא' היא תוספת מקובלת בתפילות גשם, ואינה ייחודית לקליר דווקא. בעבר שימשו בקהילות אשכנז קטעים רבים יותר מן השבעתא המקורית של הקליר ומפיוטי ההרחבה שנוספו על גביה, אך בדורות האחרונים הצטמצם היקפה של תפילת הגשם האשכנזית עד לגיבוש המסגרת המובאת כאן, פחות או יותר. גיבורם המרכזי של שני הקטעים הראשונים הוא מלאך בשם 'אַף בְּרִי', הממונה על הגשמים; הפייטן מתאר את תפקידו – "לְהַעֲבִיב וּלְהַעֲנִין לְהָרִיק וּלְהַמְטַר / מַיִם אִבִּים בָּם גֵּיא לַעֲטַר", ומקווה שלא יפסיק מלבצע את מלאכתו – מלאכת הפרדת מי הגשמים הניתכים על הקרקע מן הפלג האלוהי הזורם בשמים. אך לא רק מלאך ישנו כאן, אלא גם אדם מלמטה, ואלוה מלמעלה: ירידת המים מן השמים אל הארץ מאפשרת לו לפייטן לתאר את הגשם משתי זוויות מבט – זו האלוהית-השמימית, וזו האנושית-הארצית. זווית המבט הראשונה מדגישה בעיקר את עוצמתם ואימתם של המים, שנועדו להאדיר שמו של הקדוש ברוך הוא, ככתוב בתהלים (צג, ד): מִקֹּלוֹת מַיִם רַבִּים אַדִּירִים מִשְׁבְּרֵי יָם אַדִּיר בַּמָּרוֹם ה'; זווית המבט השנייה מבליטה דווקא את תקוות החיים העדינה הגלומה בגשם ובטיפותיו הנוצצות, אותן מדמה הפייטן לאבנים יקרות המחדשות פני אדמה. |
| • אַף בְּרִי אֻתַּת שֵׁם שַׂר מָטָר – שמו של המלאך הממונה על הגשמים נקבע ('אֻתַּת' – נחקק באותיות) להיות 'אַף בְּרִי'. לא ידוע על מקור מדרשי לשם שמייחס הפייטן למלאך זה, וזו אולי דרשתו שלו לפסוק מאיוב (לז, יא): אַף בְּרִי יַטְרִיחַ עָב יָפִיץ עֲנַן אוֹרוֹ. פסוק זה משמש כפסוק מסגרת לפיוט: מילות הפסוק משמשות לפייטן כעין כותרות למחרוזות הפיוט – 'אַף בְּרִי' למחרוזת ראשונה, 'יַטְרִיחַ' למחרוזת שנייה (וראו להלן), 'עָב' לשלישית, וכן הלאה (המחרוזות השלישית עד השביעית ידועות ממצאי גניזת קהיר, ואינן מופיעות במחזורים שבידינו). • לְהַעֲבִיב וּלְהַעֲנִין לְהָרִיק וּלְהַמְטַר – תפקידו של המלאך הוא להביא עבים ועננים ('לְהַעֲבִיב וּלְהַעֲנִין'. המונחים 'עַב' ו'עָנָן' הם מונחים נרדפים בלשון המקרא), להריק אותם מתכולתם ולהוריד מטר על הארץ. • מַיִם אִבִּים בָּם גֵּיא לַעֲטַר – על ידי המים, הוא מקשט את האדמה ('גֵּיא' – אחד משבעת שמות האדמה, על פי מדרש ויקרא רבה, כט, יא) בצמחים רכים ('אִבִּים'). 'אִבִּים' – על פי שיר השירים (ו, יא): אֶל גִּנַּת אֱגוֹז יָרַדְתִּי לִרְאוֹת בְּאִבֵּי הַנָּחַל לִרְאוֹת הֲפָרְחָה הַגֶּפֶן הֵנֵצוּ הָרִמֹּנִים. • לְבַל יָעָצְרוּ בְּנִשְׁיוֹן שְׁטָר – ולוואי יתמיד שר המטר במלאכתו, כדי שלא יעצרו הגשמים, חס ושלום, באשמת שכחת המצוות והתורה על ידינו. 'בְּנִשְׁיוֹן' – בשכחת (משורש נ.ש.ה, והוא חידוש של הפייטן). 'שְׁטָר' – חוב. הפייטן מתייחס למצוות, שהן כחוב לישראל, או לתורה, שהיא שטר כתוב שישראל מחויבים בו. • אֲמוּצִים גָּנוֹן בָּם שׁוֹאֲלֵי מָטָר – בזכות אבות האומה ('אֲמוּצִים... בָּם') שמור והגן ('גָּנוֹן') על צאצאיהם, המבקשים ממך מטר בתפילתם. 'אֲמוּצִים' – כינוי לאבות, כנראה מלשון אומץ, ההולם כינוי רווח יותר שלהם – 'איתנים'; הזכרת האבות בפיוט נועדה לקשור אותו לברכה אותה נועד לעטר בתפילת העמידה – ברכת 'מגן אבות'. הצירוף 'שׁוֹאֲלֵי מָטָר' נשען על לשון חז"ל, בה מתוארת בקשת הגשמים כ'שאלה' – ראו למשל משנה, מסכת ברכות (פ"ה מ"ב): "מזכירין גבורות גשמים בתחיית המתים ושואלין הגשמים בברכת השנים". • יַטְרִיחַ לְפַלֵּג מִפֶּלֶג גֶּשֶׁם – יעשה שר המטר בכח ובמאמץ ('יַטְרִיחַ') את מלאכתו, מלאכת ההפרדה של מי הגשמים מפלג אלהים שבשמים, המתואר בתהלים (סה, י): פָּקַדְתָּ הָאָרֶץ וַתְּשֹׁקְקֶהָ רַבַּת תַּעְשְׁרֶנָּה פֶּלֶג אֱלֹהִים מָלֵא מָיִם תָּכִין דְּגָנָם כִּי כֵן תְּכִינֶהָ. במדרש מתוארת ירידת הגשמים כהיפרדות מים מאותו מעיין אלוהי – ראו למשל בראשית רבה (פרשה ד): "מעינו של הקב"ה על אחת כמה וכמה הוי [ = הוא] פלג אלהים מלא מים מששת ימי בראשית ולא חסר כלום... הרקיע דומה לבריכה, ולמעלה מן הבריכה כיפה, ומחמת הבריכה כיפה מזעת, והיא מזעת טיפים עבות, והן יורדין לתוך מים המלוחים ואין מתערבין". פייטננו מייחס את פעולת ההפרדה למלאך הממונה על הגשמים. מילת הפתיחה של המחרוזת נקבעה כזכור על ידי פסוק המסגרת מאיוב (לז, יא): אַף בְּרִי יַטְרִיחַ עָב יָפִיץ עֲנַן אוֹרוֹ. • לְמוֹגֵג פְּנֵי נֶשִׁי בְּצַחוֹת לֶשֶׁם – להרטיב ('לְמוֹגֵג') את פני הארץ היבשה ('פְּנֵי נֶשִׁי') בטיפות מבריקות כיהלום ('בְּצַחוֹת לֶשֶׁם'). 'לְמוֹגֵג' – מלשון האמור בתהלים (סה, יא): תְּלָמֶיהָ רַוֵּה נַחֵת גְּדוּדֶיהָ בִּרְבִיבִים תְּמֹגְגֶנָּה צִמְחָהּ תְּבָרֵךְ. 'נֶשִׁי' – על פי תהלים (פח, יג): הֲיִוָּדַע בַּחֹשֶׁךְ פִּלְאֶךָ וְצִדְקָתְךָ בְּאֶרֶץ נְשִׁיָּה. 'בְּצַחוֹת לֶשֶׁם' – 'לֶשֶׁם' הוא שמה של אבן טובה מאבני החושן שלבש הכהן הגדול (ראו שמות כח, יט: וְהַטּוּר הַשְּׁלִישִׁי לֶשֶׁם שְׁבוֹ וְאַחְלָמָה), ומכאן שהפייטן מדמה הטיפות לאבנים מבריקות ('בְּצַחוֹת' – מלשון צח). • מַיִם לְאַדְּרָךְ כִּנִּיתָ בְּרֶשֶׁם – תיארת במקראות הרשומים ('כִּנִּיתָ בְּרֶשֶׁם') את המים כגורם המאדיר ומהלל אותך ('מַיִם לְאַדְּרָךְ'), ככתוב בתהלים (צג, ד): מִקֹּלוֹת מַיִם רַבִּים אַדִּירִים מִשְׁבְּרֵי יָם אַדִּיר בַּמָּרוֹם ה'. וראו מדרש בראשית רבה (פרשה ה): "מתחילת בריית העולם לא היה קילוסו שלהקב"ה עולה אלא מן המים, הדא הוא דכתיב [ = זהו שכתוב]: 'מקולות מים רבים אדירים' וגו'; ומה היו אומרים [ = המים]? 'אדיר במרום ה'. אמר הקב"ה: ומה אלו שאין להם לא פה ולא דיבור מקלסין אותי, לכשנברא בני אדם... על אחת כמה וכמה! עמד דור אנוש ומרד בו, דור המבול ומרד בו, דור הפלגה ומרד בו. אמר הקב"ה: יפנו אילו ויעמדו [ = כלומר, ילכו בני האדם, שאינם מקלסים אותי אלא מורדים בי] ויבאו אותן [ = המים, במקום האנשים, וכוונתו למבול]... 'ויהי הגשם על הארץ' וגו' (בראשית ז, יב)". • לְהַרְגִּיעַ בְּרַעֲפָם לִנְפוּחֵי נֶשֶׁם – הענקת המים לעולם נועדה להשקיט ולהרוות בזרמם ('בְּרַעֲפָם' – על פי איוב לו, כח, ועוד: אֲשֶׁר יִזְּלוּ שְׁחָקִים יִרְעֲפוּ עֲלֵי אָדָם רָב) את בני האדם המכונים 'לִנְפוּחֵי נֶשֶׁם' משום שהקדוש ברוך הוא נפח באפם נשמת חיים. ברקע הטור עומדים שניים מפסוקי בריאת העולם מספר בראשית (ב, ו-ז): וְאֵד יַעֲלֶה מִן הָאָרֶץ וְהִשְׁקָה אֶת כָּל פְּנֵי הָאֲדָמָה וַיִּיצֶר ה' אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם עָפָר מִן הָאֲדָמָה וַיִּפַּח בְּאַפָּיו נִשְׁמַת חַיִּים וַיְהִי הָאָדָם לְנֶפֶשׁ חַיָּה. • לְהַחֲיוֹת מַזְכִּירִים גְּבוּרוֹת הַגֶּשֶׁם – המים מחיים את המתפללים המזכירים בברכת 'מחיה המתים' את 'גְּבוּרוֹת הַגֶּשֶׁם', באומרם 'משיב הרוח ומוריד הגשם'. לשון הטור נשענת על לשון משנה שכבר צוטטה לעיל ממסכת ברכות (פ"ה מ"ב): "מזכירין גבורות גשמים בתחיית המתים ושואלין הגשמים בברכת השנים". |
| כותר |
אף ברי |
|---|---|
| מעגל השנה |
שמחת תורה / שמיני עצרת |
| שפה |
עברית |
תנאי השימוש:
הפריט כפוף לזכויות יוצרים ו/או לתנאי הסכם. חל איסור על כל שימוש בפריט, לרבות אך לא רק, העתקה, פרסום, הפצה, ביצוע פומבי, שידור, העמדה לרשות הציבור באינטרנט או באמצעים אחרים, עשיית יצירה נגזרת של הפריט (למשל, תרגום, שינוי היצירה או עיבודה), בכל צורה ואמצעי, לרבות, דיגיטאלי, אלקטרוני או מכני, ללא הסכמה בכתב מראש מבעל זכות היוצרים ומבעל האוסף.
תנאי השימוש אינם מונעים שימוש בפריט למטרות המותרות על פי חוק זכות יוצרים, תשס"ח-2007, כגון: שימוש הוגן בפריט. בכל מקרה חלה חובה לציין את שם/שמות היוצר/ים ואת שמו של בעל האוסף בעת השימוש בפריט וחל איסור על פגיעה בכבודו או בשמו של היוצר באמצעות סילוף או שינוי של היצירה.
השימוש בפריט כפוף גם לתנאי השימוש של אתר הפיוט והתפילה.
אם לדעתך נפלה טעות בנתונים המוצגים לעיל או שקיים חשש להפרת זכות יוצרים בפריט, אנא פנה/י אלינו באמצעות דואר אלקטרוני לכתובת: [email protected]
יודעים עוד על הפריט? זיהיתם טעות?
כניסה עם גוגל
כניסה עם פייסבוק
