קוקיז (עוגיות)

אתר הספרייה הלאומית עושה שימוש בעוגיות (cookies) על מנת לשפר את חווית הגלישה שלך. הגלישה שלך באתר מהווה הסכמה לשימוש בעוגיות. למידע נוסף, אנא עיינו במדיניות הפרטיות

אשר מזרחי
אתר הפיוט והתפילה

אשר מזרחי

על פי יעקב אסל

על דמותו של הפייטן והמשורר ר' אשר שמעון מזרחי.

x (x)

ר' אשר שמעון מזרחי (המכונה "אשריקו") נולד בירושלים שבין החומות בשנת תר"ן (1890) לאביו יצחק (ר' סחוקה – גדול בתורה), ולאמו וידה לבית אלחדיף מרודוס. משפחת מזרחי יצאה מבין חומות העיר העתיקה ובנתה את ביתה בשכונה החדשה "ימין משה". בגיל צעיר נשא אשר מזרחי לאישה את רחל לבית אלשיך ונולדו להם שתי בנות, רבקה ושרה. אשר, שהיה בעל קול נאה וכישורים מוזיקליים, התפרנס מחזנות, משירה ומנגינה על עוּד; כמו כן רקם "טאליגאס" (נרתיקי טליתות) ופרוכות לבתי כנסת.

בימי מלחמת הבלקן (1912–1913) הוברח מארץ ישראל לתוניס כדי להימנע מגיוס לצבא התורכי. האיש בעל קול הזמיר מירושלים כבש את יהודי העיר תוניס ועם הזמן את תוניסיה כולה. הוא לימד אותם פיוטים מפרי עטו והביא להם בזמירותיו את ירושלים ואת הכמיהה לציון.

מתוניס שלח אשר מזרחי לירושלים מספר רב של שירים, שירים רוויי געגועים שאותם ניתן היה לשמוע גם בערבי שבתות חורפיים בזמן תפילת הבקשות. אשר השתלב בהצלחה גדולה גם בקרב האוכלוסייה המקומית – הוא הלחין וכתב בערבית וזמרים ערביים רבים שרו משיריו.

בשנת 1919, ימי התקווה של הצהרת בלפור וסיום מלחמת העולם הראשונה, חוזר אשר מזרחי לירושלים, ומיד מוצא את מקומו ככותב רומנסות בלאדינו ופיוטים רבים והופך לדמות נערצת.

יעקב יהושע כותב בספרו "ילדות בירושלים הישנה": "…אשר מזרחי היה המפורסם מבין כל המנגנים והפייטנים שהופיעו בשמיה של ירושלים. שמו נודע לתהילה גם בקרב הישוב הערבי בערים ובכפרים…" (עמ' 212).

שרה אסל, בתו של אשר מזרחי שבהיותה קטנה נהגה להתלוות לאביה, מספרת כי באחד הסיורים בירושלים הם נכנסו לבית שבו התגורר יהודי אשכנזי. האיש ישב ליד פסנתר וניסה ללמוד ולחזור על צלילים שהשמיע אשר מזרחי בעוּד שלו. היא לא זוכרת מי היה האיש, אך זוכרת היטב את השיר שאביה לימד את מנגינתו – "יש לי גן ובאר יש לי", וגם  "בין נהר פרת ונהר חידקל" (מילים: חיים נחמן ביאליק); בספרי פזמונים מכונה מלחין השיר "יש לי גן" בשם ”עממי"…

בשנת 1929 חזר אשר מזרחי לתוניסיה והשתלב יותר ויותר בקהילה. בין החוקרים יש הטוענים שאשר מזרחי הביא עמו את רוח אנדלוסיה שהשפיעה על המוזיקה הערבית התוניסאית בכלל. הוא כתב כשלוש מאות שירים בערבית וכמאתיים בעברית. אשר כתב לגדולי הזמרים באותה תקופה, וביניהם לגדולה מכולם, הזמרת־מוזיקאית־רקדנית־שחקנית חביבה מסיקה, שאשר מזרחי הוא שפתח בפניה את עולם המוזיקה. היא הייתה הצלחה ענקית על במות תוניס, "חביבת אל קול" (חביבת כולם).

בשנות השלושים נסע אשר מזרחי עם טובי אמני תוניס להקלטות בפריס, וצולם בסרט קצר, מעין קליפ, שבו הוא שר ומנגן בעוּד. בשנות השלושים התקבל אשר מזרחי כחבר באיגוד היוצרים והמלחינים הצרפתי.

חמדי אבסי מציין בספרו ("תוניס שרה ורוקדת" עמ' 27) ששיך אל־אפריט חייב את שירו המפורסם ביותר "תספר או תתכירב" ("סע ותכיר את טעם הגלות") לאשר מזרחי. מיותר לציין שגם בשיר שנכתב בערבית לקהל ערבי מבטא אשר מזרחי געגועים למולדת בארץ ישראל.

הזמר ראול ז'ורנו, מעריץ גדול של אשר מזרחי, מספר ביראיון שנתן לטלוויזיה הישראלית לסרט "מקרתגו לירושלים" שאשר מזרחי היה "…אחד משלושת המלחינים הגדולים בתוניסיה של אותה תקופה."

מדי שבוע בשבוע שידר אשר מזרחי ברדיו טוניס תכנית קבועה בעברית, שם השמיע שירים בעברית, בין היתר גם ביצועים משותפים שלו עם בנותיו. הוא פוטר מתפקידו זה עקב סירובו לשדר בחג השבועות, שנפל באחד מימי השידור הקבועים.

אשר מזרחי זכה לכמה מדליות הוקרה ובהן החשובה מכולן "נישן איפ-טיכר" שהוענקה לו מידי הביי (השליט) התוניסאי.

בשנת 1946 הוציא אשר מזרחי לאור את ספרו "מעדני מלך", ובו ריכז חלק מפיוטיו. בהקדמה לספר כותב הרב הראשי לתוניסיה, ר' חיים בלעיש: "שפתותיו שושנים וחכו ממתקים. אליו כלם ידרושו מקצוי ארץ וים רחוקים לשיר שירותיו המזרחיות…"

אשר שמעון מזרחי, המלחין־משורר־זמר־חזן, הביא ליהודי תוניס את סגנון תפילת ירושלים. נוסף על המנגינות שחיבר לשיריו הוא כתב פזמונים ופיוטים ו"הלבישם" על מנגינות ערביות ידועות, בעיקר של מלחיניה הידועים והמפורסמים של מצרים. יהודי תוניס, שוחרי המוזיקה הערבית, "נתפסו" לשיריו אלה, המספרים את סיפור הארץ ואת הגעגועים לציון – שרו אותם בבתי הכנסת ברחבי תוניסיה; לימדו אותם בתלמודי התורה ורבים מתלמידים אלה הפכו למורים ולרבנים בעצמם.

בפברואר 1957, שנה לאחר שזכתה טוניסיה בעצמאות, ביקר הנשיא חביב בורגיבה בשכונה היהודית ובבית הספר אור תורה. שארל חדד, נשיא הקהילה היהודית מספר בספרו, "צרפת־ישראל־תוניסיה, שלוש אהבות", ש"אשר מזרחי נענה לבקשתו וחיבר שיר בערבית במיוחד לביקור זה. נשיא תוניסיה חביב בורגיבה שביקר בשכונה היהודית נהנה מאוד ובמיוחד הופתע מהערבית העדינה והעשירה השגורה בפיו של אשר מזרחי" (עמ' 166).

לארץ הצליח לחזור רק בשנת 1967, לאחר מלחמת ששת הימים; הוא היה חולה מאוד אך הספיק לסייר קצת בירושלים, בין סמטאות העיר העתיקה, הכותל וימין משה. ממיטת חוליו שמע בשמחת תורה את ההקפות שנערכו לראשונה ליד שער יפו, למחרת הלך לעולמו.

באותה שנה הודפסה מהדורה חדשה של ספר שיריו "מעדני מלך". הספר הופץ בשבת "זכור", שבת שהוקדשה לאשר מזרחי במספר בתי כנסת בירושלים, בהשתתפות הרה"ג עובדיה יוסף, הרב דוד שלוש, הרב דוד גז והרב הראשי לירושלים הרב אליהו פרדס.

פיוטיו הרבים של אשר מזרחי מושרים כיום בכל הקהילות הספרדיות והמזרחיות בארץ ובעולם. עליהם ניתן למנות את "חביבי יה חביבי", "בתי צאי", "נגילה הללויה", "למולדת שובי רוני" ועוד רבים.

מזרחי בבגדי חזן


צילום: Ralph747, מוצג תחת רישיון  Creative Commons Attribution-Share Alike 4.0 International.

 

מבוסס על מאמר מבוא שכתב מר יעקב אסל, נכדו של אשר מזרחי, למהדורה החדשה של "מעדני מלך", ספר השירים של אשר מזרחי, ירושלים תשס"א.