כניסה עם גוגל
כניסה עם פייסבוק
אבו אלקאסם פירדוסי והשאהנאמה
השאהנאמה (מפרסית: ספר המלכים), מאת המשורר חכים אבו אלקאסם פירדוסי טוסי, הוא אפוס ספרותי פרסי המהווה נדבך חשוב במורשת הספרות העולמית. היצירה, שנכתבה בין 977 ל-1010 לספירה, מכילה אגדות עתיקות ומיתוסים איראניים. האפוס הפואטי, המתחיל בסיפור בריאת העולם, ממשיך בתיאור מעללי גיבורים, תולדות מלכים, ייסוד הדת הזורואסטרית, ולבסוף תבוסת האימפריה הסאסאנית (שנוסדה ב-214) אל מול האימפריה המוסלמית, ומותו של המלך הסאסאני האחרון, יזדגרד השלישי.
השאהנאמה, המורכב מ-50,000 שורות חרוזות, הוא אחד מהאפוסים הארוכים בעולם – ארוך יותר מהאיליאדה והאודיסיאה גם יחד. חלק ניכר מחומרי היסוד המיתיים מהם מורכבת היצירה, לרבות הסיפורים המוכרים יותר אודות גיבורים ומלכים כמו ג'משיד (או יימה), קאי-קאווס, סיאווש ורוסתם, נשענים על מקורות איראניים מוקדמים, ובפרט על התרבות הזורואסטרית. עם זאת, פירדוסי עצמו היה מוסלמי אדוק. ספרו משכתב את העבר האיראני לא מסיבות דתיות, אלא מסיבות תרבותיות ולינגוויסטיות. האפוס הפואטי נכתב תחת השושלת הסאמאנית והשושלת הע'זנווית - שתיהן אימצו את השפה הפרסית כשפת החצר, בתקופה בה השפה הערבית שלטה. השאהנאמה מדגים באופן המובהק ביותר את השינוי הלשוני שחל בתקופה הזו, המוכרת כ"אינטרמצו האיראני", בין דעיכת השושלת העבאסית הערבית בתחילת המאה התשיעית לבין עלייתה של השושלת הסלג'וקית הטורקית במאה ה-11.
בעיבודו מקורות איראניים מוקדמים, לרבות כרונולוגיות פרוזאיות של מלכים קדם-אסלאמיים, פירדוסי ביקש להחיות את התרבות האיראנית. במידה רבה, מטרתו הגרנדיוזית צלחה – אף שהצלחה זו לא נזקפת לזכותו בלבד. השאהנאמה היה ונשאר אבן הפינה של התרבות הפרסית והזהות האיראנית. חלקים מהיצירה הפכו לפתגמים שגורים, הנאמרים ברחבותיה של טהראן גם במאה ה-21. סיפוריהם הטראגיים והמרגשים של גיבורים כמו רוסתם, ההורג את בנו סוהראב בלא יודעין, מלך טוראן אפרסיאב ומזימותיו והמלך האגדי קאי חוסרו, מסופרים, מפורשים ונהגים עד היום. גם מבחינה ספרותית, השפעתו של השאהנאמה הייתה גדולה, וחיקויים רבים נכתבו בעקבותיו בשפה הפרסית. יוצרים מאוחרים יותר חיברו אפוסים פואטיים דומים, הכתובים גם הם בשורות מחורזות. יצירות אלה עקבו אחר מעלליהם של גיבורים (ולפעמים גם דמויות משנה) מהאפוס המקורי. יוצרים אחרים הקדישו "ספרי מלכים" לשליטים בשר ודם. מחוץ לאיראן, יצירתו המתורגמות של פירדוסי הפכה לחלק מהקאנון הספרותי העולמי.
