להקת חיל האוויר
להקת חיל האוויר הוקמה רק ב-1970, זאת בניגוד ללהקות צבאיות אחרות שפעלו מימי ראשית המדינה. גם אז, הלהקה פעלה באופן לא סדיר: תחילה הוקם צוות "ח"ן האוויר" עם זמרות בלבד, ורק לאחר מכן הפך הצוות ללהקה מלאה. לאחר מכן, ההרכב נחשב לצוות הווי ולצוות בידור, התפרק יחד עם יתר הלהקות הצבאיות בסוף שנות השבעים, וחידש את פעולתו כלהקה רק באמצע שנות השמונים. למרות זאת, הלהקה הצליחה בזמן קצר יחסית להוציא כמה להיטים גדולים וחשובים, ולתת במה לכמה כוכבים גדולים בראשית דרכם.
דווקא ימי השפל שלאחר מלחמת יום הכיפורים, ימים בהם המורל היה שפוף ומעמדן של הלהקות הצבאיות דעך, היו ימי התהילה של הלהקה. השיר הראשון שהפך ללהיט היה "היה לי חבר, היה לי אח" שכתבו יורם טהר-לב ויאיר רוזנבלום. הקהל התאהב בקול העצמתי של נתנאלה ובממסר הרעות המנחם. מיד לאחר מכן הוציאה הלהקה את האלבום "מוכרחים להמשיך לנגן" בו הפכו שיר הנושא והשיר "תמיד עולה המנגינה" ללהיטים גדולים.
שיא נוסף של חברי הלהקה היה בפסטיבל הזמר והפזמון בשנת 1977, אז התייצבה הלהקה (הפעם כצוות הווי) עם שירה של יעל טבת-קלקסבלד: "בתוך". בשיר נחשפו הצופים אל הסולנית דפנה ארמוני, וחברי הלהקה ביניהם דני בסן ודייויד ברוזה.
הלהקה פורקה בשנת 1978, יחד עם יתר הלהקות הצבאיות, והוקמה מחדש באמצע שנות השמונים. להיט גדול שהוציאה הלקה בסוף אותו עשור הוא "כנפיים" שנכתב על ידי קובי אושרת וקובי לוריא.
הלהקה עדיין פעילה היום, ומופיעה באירועי החיל.
