לפני טקס הברית נוהגים לפתוח בשירת פיוטים משותפת.
בפיוטים הפופלריים ניתן למנות את "אערוך מהלל ניבי", פיוט שכתב ר' דוד חסין, מגדולי פייטני מרוקו:
לפני טקס הברית נוהגים לפתוח בשירת פיוטים משותפת.
בפיוטים הפופלריים ניתן למנות את "אערוך מהלל ניבי", פיוט שכתב ר' דוד חסין, מגדולי פייטני מרוקו:
הברית מתחילה עם הבאת השושבינים את התינוק אל הבמה, כשהקהל עומד על רגליו לכבודו של הרך הנולד:
הסנדק מקבל לידיו את התינוק (על הכרית), מעבירו לאב העטוף בטלית, ואומר:
ויש נוהגים שהקהל עונה:
הסנדק, עטוף בטלית, מתיישב על כיסא של אליהו, מקבל את התינוק לידיו (על הכרית) ומניחו על ברכיו. המוהל מפשיט את התינוק לקראת הברית, ובתוך כך אומר:
מכיוון שהחובה לביצוע הברית מוטלת למעשה על אביו של התינוק, נוהגים כי האב ממנֶה את המוהל במילים מפורשות להיות לו לשליח למילת בנו:
עתה המוהל מל את התינוק. בדרך כלל התינוק בוכה לרגע קצר, ונרגע מיד. המוהל עוזר לתינוק להתאושש במציצת אצבע, מוצץ או ספוגית שנטבלו במעט יין, מי סוכר או מיץ ענבים (לפי רצון ההורים). מיד לאחר ביצוע המילה האב מברך ברכה זו:
את הברכות הבאות המוהל יכול לומר או מי שמֻנָּה לתפקיד "עומד על הברכות". אם רוצים לשתף עוד אנשים, ניתן למנות את המברך הראשון לומר את ברכות הגפן, הבשמים ו"כורת הברית", ואת המברך השני לומר את הברכות לילד ולקראו בשם.
שימו לב! בקטע הבא הילד נקרא בשם. אין הכרח כי המברך ידע מראש את שמו של התינוק. נהוג כי המברך עוצר את ברכתו אחרי המילים "וייקרא שמו בישראל", ואז האב לוחש את שם התינוק על אוזנו או נותן בידו פתק שבו כתוב השם, והמברך אומר בקול רם את שם הבן (ושמות הוריו) לתוך הדממה הסקרנית של כל הנוכחים.
נהוג לסיים במזמור תהלים המאחל לתינוק ולמשפחתו שלום, ברכה וצאצאים:
בסוף הברית, במיוחד אם נערכה לאחר תפילת שחרית, נוהגים לומר "קדיש יהא שלמא", "עלינו לשבח" ועוד פיוטי ברית.
פיוטים:
אערוך מהלל ניבי
אֶעֱרֹךְ מַהְלַל נִיבִי לִפְנֵי אֱלֹהֵי אָבִי
לִכְבוֹד חֶמְדַּת לְבָבִי אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא
נָטַע הָאֵל בִּישֻׁרוּן חֲבַצֶּלֶת הַשָּׁרוֹן
אִישׁ מִגֶּזַע אַהֲרֹן מְשָׁרֵת צוּר מִשְׂגַּבִּי
כֹּהֵן לְאֵל עֶלְיוֹן הוּא פִּינְחָס הוּא אֵלִיָּהוּ
הַנָּבִיא יִקְרָאוּהוּ הַגִּלְעָדִי הַתִּשְׁבִּי
יוֹם קִנֵּא קִנְאַת הָאֵל הָרַג בְּכֹחַ וָאֵל
נְשִׂיא שֵׁבֶט יִשְׂרָאֵל וּבַת צוּר שְׁמָהּ כָּזְבִּי
דִּין שָׁמַע מִפִּי רַבּוֹ אִישׁ אֲרָמִית מִשְׁכָּבוֹ
קַנָּאִים הֵם פּוֹגְעִים בּוֹ וַיֹּאמֶר אָרִיק חַרְבִּי
וַיָּקָם מִתּוֹךְ עֵדָה רֹמַח בְּיָדוֹ הָדָה
וַיֶּחֱרַד חֲרָדָה נִתְגַּבֵּר כְּמוֹ לָבִיא
דָּקַר בְּחַרְבּוֹ אוֹתָם כְּדֶרֶךְ שְׁכִיבָתָם
עַל הָאָרֶץ חֲבָטָם וּלְמֹשֶׁה אוֹתָם הֵבִיא
בִּשְׂכַר זֹאת אֵל חַי עוֹלָם נָתַן לוֹ שָׂכָר מֻשְׁלָם
בְּרִית כְּהֻנַּת עוֹלָם וַיְכַפֵּר עֲלֵי חוֹבִי
נִסִּים עֶשֶׂר וּשְׁנַיִם בְּדִבְרֵיהֶם שְׁנוּיִים
עָשָׂה לוֹ דַר שָׁמַיִם צוּרִי גּוֹאֲלִי אָבִי
אֱמֶת בְּפִיהוּ הָיָה לְאַלְמָנָה עֲנִיָּה
עֵת אֶת בְּנָהּ הֶחֱיָה וּלְנַפְשׁוֹ אָמַר שׁוּבִי
הַשֶּׁמֶן גַּם הוּא שָׁרְתָה בְרָכָה בּוֹ וְהָיְתָה
כַּד הַקֶּמַח לֹא כָלְתָה וַתִּגְדְּלִי וַתִּרְבִּי
רוֹדְפִים אַחֲרֵי תֹהוּ הִכָּה בְּשֵׁבֶט פִיהוּ
וַיֹּאמְרוּ ה' הוּא אֱמֶת וְאַתָּה נָבִיא
וְגָזַר אֹמֶר עָשָׂה מִסְפַּר שָׁנִים שְׁלֹשָׁה
מָטָר לֹא נָתַן אַרְצָה הוּא הַמּוֹצִיא הַמֵּבִיא
נָתַן לוֹ הָאֵל מַהְלְכִים בְּעוֹלַם הַמַּלְאָכִים
וּלְעִתּוֹת הַצְּרִיכִים הוּא נִגְלָה כַּעֲרָבִי
בִּקְדֻשָּׁה וּבְטָהֳרָה עָלֹה עָלָה בַסְּעָרָה
אֱלִישָׁע אֵלָיו קָרָא וַיֹּאמֶר אָבִי אָבִי
נַפְשִׁי לַיְלָה אִוַּתְהוּ מִי יִתֵּן אֶמְצָאֵהוּ
פֶּתַח בֵּיתִי אֶרְאֵהוּ יַשְׁקִיף בְּעַד אֶשְׁנַבִּי
חֲסִין קָדוֹשׁ אֶקְרָאָה אִישׁ אֲשֶׁר פָּנָיו רָאָה
הֵן כַּבִּיר יָדוֹ מָצְאָה תְּשׁוּרָה אֵלָיו אָבִיא
חֵן חֵן לוֹ אִישׁ לוֹ נִגְלָה בַּחֲלוֹם חֶזְיוֹן לָיְלָה
וּבִבְרִית דַּם הַמִּילָה בֹּא יָבֹא רָץ כַּצְּבִי
זָכוּר לְטוֹב יָאִיר נֵרִי יְבַשֵּׂר צִיּוֹן עִירִי
יֹאמַר לָהּ הִתְנַעֲרִי מֵעָפָר קוּמִי שְׁבִי
קוֹל זִמְרַת שִׁיר מַהֲלָלִי יִרְצֶה צוּרִי גּוֹאֲלִי
וְלֹא דּוּמִיָּה לִי כָּל עוֹד נִשְׁמָתִי בִי
יהי שלום בחילנו
יְהִי שָׁלוֹם בְּחֵילֵנוּ וְשַׁלְוָה בְּיִשְׂרָאֵל
בְּסִימָן טוֹב בֵּן בָּא לָנוּ בְּיָמָיו יָבֹא הַגּוֹאֵל:
הַיֶּלֶד יְהִי רַעֲנָן בְּצֵל שַׁדַּי יִתְלוֹנָן
וּבַתּוֹרָה אָז יִתְבּוֹנָן יְאַלֵּף דָּת לְכָל שׁוֹאֵל:
וּמְקוֹרוֹ יְהִי בָרוּךְ זְמַן חַיָּיו יְהִי אָרוּךְ
וְשֻׁלְחָנוֹ יְהִי עָרוּךְ וְזִבְחוֹ לֹא יִתְגָּאֵל:
שְׁמוֹ יֵצֵא בְּכָל עֵבֶר אֲשֶׁר יִגְדַּל יְהִי גֶבֶר
וּלְיִרְאֵי אֵל יְהִי חָבֵר יְהִי בְדוֹרוֹ כִשְׁמוּאֵל:
עֲדֵי זִקְנָה וְגַם שֵׂיבָה יְהִי דָשֵׁן בְּכָל טוֹבָה
וְשָׁלוֹם לוֹ וְרֹב אַהֲבָה אָמֵן כֵּן יֹאמַר הָאֵל:
הַנִּמּוֹל בְּתוֹךְ עַמּוֹ יִחְיֶה לְאָבִיו וּלְאִמּוֹ
וְיִהְיֶה אֱלֹהָיו עִמּוֹ וְעִם כָּל בֵּית יִשְׂרָאֵל:
ברוכים אתם
בְּרוּכִים אַתֶּם קְהַל אֱמוּנַי וּבָרוּךְ הַבָּא בְּשֵׁם יְיָ
יֶלֶד הַיֻלָּד יִהְיֶה בְסִימַן טוֹב יִגְדַּל וְיִפְרַח כְּמוֹ גַן רָטֹב
יַעֲלֶה וְיַצְלִיחַ וְיִנָצֵל מִקָּטוֹב אָמֵן כֵּן וְכֵן יַעֲשֶׂה יְיָ
בְּרוּכִים אַתֶּם קְהַל אֱמוּנַי וּבָרוּךְ הַבָּא בְּשֵׁם יְיָ
חלֶק יֻתַּן לָנוּ בַנְּעִימִים וּבְיָמָיו נַעֲלֶה לְשָׁלֹש רְגָלִים
גְּדוֹלִים וּקְטַנִּים לְבֵית יְיָ וּבָרוּךְ הַבָּא בְּשֵׁם יְיָ
בְּרוּכִים אַתֶּם קְהַל אֱמוּנַי וּבָרוּךְ הַבָּא בְּשֵׁם יְיָ
זְכֹר רַחֲמֶיךָ וְדַם הַבְּרִית וּפְקֹד אֶת צֹאנְךָ צֹאן הַשְּׁאֵרִית
עַל יַד מְשִׁיחֶךָ מָשִׁיחַ בֶּן דָּוִד וּשְׁלַח אֶת אֵלִיָּהוּ נְבִיא יְיָ
בְּרוּכִים אַתֶּם קְהַל אֱמוּנַי וּבָרוּךְ הַבָּא בְּשֵׁם יְיָ
הַיֶּלֶד הַזֶּה יִזְכֶּה לְמִילָתוֹ אָבִיו וְאִמּוֹ יִרְאוּ חֻפָּתוֹ
הַמַּלְאָךְ הַגּוֹאֵל יְבָרֵךְ אוֹתוֹ יִזְכֶּה לַחֲזוֹת בְּנֹעַם ה'
בְּרוּכִים אַתֶּם קְהַל אֱמוּנַי וּבָרוּךְ הַבָּא בְּשֵׁם יְיָ