טקס ברית המילה בנוסח הספרדים

לפני טקס הברית נוהגים לפתוח בשירת פיוטים משותפת. 

בפיוטים הפופלריים ניתן למנות את "אערוך מהלל ניבי", פיוט שכתב ר' דוד חסין, מגדולי פייטני מרוקו:

הברית מתחילה עם הבאת השושבינים את התינוק אל הבמה, כשהקהל עומד על רגליו לכבודו של הרך הנולד:

המוהל: בְּרוּכִים הַיּוֹשְׁבִים וְהָעוֹמְדִים.
הקהל: בָּרוּךְ הַבָּא בְּשֵׁם אֲדֹנָ-י (תהלים קיח, כו).

הסנדק מקבל לידיו את התינוק (על הכרית), מעבירו לאב העטוף בטלית, ואומר:

האב: שָׂשׂ אָנֹכִי עַל אִמְרָתֶךָ כְּמוֹצֵא שָׁלָל רָב (תהלים קיט, קסב).
זִבְחֵי אֱ-לֹהִים רוּחַ נִשְׁבָּרָה לֵב נִשְׁבָּר וְנִדְכֶּה אֱ-לֹהִים לֹא תִבְזֶה, הֵיטִיבָה בִרְצוֹנְךָ אֶת צִיּון תִּבְנֶה חוֹמוֹת יְרוּשָׁלָיִם, אָז תַּחְפּץ זִבְחֵי צֶדֶק עוֹלָה וְכָלִיל אָז יַעֲלוּ עַל מִזְבַּחֲךָ פָרִים (תהלים נא, יט–כא).
האב: אַשְׁרֵי תִּבְחַר וּתְקָרֵב יִשְׁכֹּן חֲצֵרֶיךָ (תהלים סה, ה).
הקהל: נִשְׂבְּעָה בְּטוּב בֵּיתֶךָ קְדֹשׁ הֵיכָלֶךָ (שם).
האב: אִם אֶשְׁכָּחֵךְ יְרוּשָׁלָיִם תִּשְׁכַּח יְמִינִי, תִּדְבַּק לְשׁוֹנִי לְחִכִּי אִם לֹא אֶזְכְּרֵכִי אִם לֹא אַעֲלֶה אֶת יְרוּשָׁלַיִם עַל רֹאשׁ שִׂמְחָתִי (תהלים קלז, ה–ו).
האב: שְׁמַע יִשְׂרָאֵל אֲדֹנָ-י אֱ-לֹהֵינוּ אֲדֹנָ-י אֶחָד (דברים ו, ד).
הקהל: שְׁמַע יִשְׂרָאֵל אֲדֹנָ-י אֱ-לֹהֵינוּ אֲדֹ-נָי אֶחָד.
האב: אֲדֹנָ-י מֶלֶךְ אֲדֹנָ-י מָלָךְ אֲדֹנָ-י יִמְלֹךְ לְעוֹלָם וָעֶד.
הקהל: אֲדֹנָ-י מֶלֶךְ אֲדֹנָ-י מָלָךְ אֲדֹנָ-י יִמְלֹךְ לְעוֹלָם וָעֶד. X 2

האב: אָנָּא אֲדֹנָ-י הוֹשִׁיעָה נָּא (תהלים קיח, כה).
הקהל: אָנָּא אֲדֹנָ-י הוֹשִׁיעָה נָּא. X 2

האב: אָנָּא אֲדֹנָ-י הַצְלִיחָה נָא (שם).
הקהל: אָנָּא אֲדֹנָ-י הַצְלִיחָה נָא. X 2

האב: בָּרוּךְ אַתָּה אֲדֹנָ-י אֱ-לֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ לְהַכְנִיסוֹ בִּבְרִיתוֹ שֶׁל אַבְרָהָם אָבִינוּ.
הקהל: אָמֵן. כְּשֵׁם שֶׁהִכְנַסְתּוֹ לַבְּרִית, כָּךְ תַּכְנִיסֵהוּ לַתּוֹרָה וְלַמִּצְוֹת וְלַחֻפָּה וּלְמַעֲשִׂים טוֹבִים.

ויש נוהגים שהקהל עונה:

הקהל: בְּמַקְהֵלוֹת בָּרְכוּ אֱ-לֹהִים אֲדֹנָ-י מִמְּקוֹר יִשְׂרָאֵל (תהלים סח, כז). בִּפְרֹעַ פְּרָעוֹת בְּיִשְׂרָאֵל בְּהִתְנַדֵּב עָם בָּרְכוּ אֲדֹנָ-י (שופטים ה, ב). אִסְפוּ לִי חֲסִידָי כֹּרְתֵי בְרִיתִי עֲלֵי זָבַח (תהלים נ, ה). שָׂשׂ אָנֹכִי עַל אִמְרָתֶךָ כְּמוֹצֵא שָׁלָל רָב (תהלים קיט, קסב).

הסנדק, עטוף בטלית, מתיישב על כיסא של אליהו, מקבל את התינוק לידיו (על הכרית) ומניחו על ברכיו. המוהל מפשיט את התינוק לקראת הברית, ובתוך כך אומר:

המוהל: זֶה הַכִּסֵּא שֶׁל אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא מַלְאַךְ הַבְּרִית זָכוּר לַטּוֹב.

מכיוון שהחובה לביצוע הברית מוטלת למעשה על אביו של התינוק, נוהגים כי האב ממנֶה את המוהל במילים מפורשות להיות לו לשליח למילת בנו:

האב: הִנְנִי מְמַנֶּה אוֹתְךָ שְׁלִיחַ מִצְוָה בִּמְקוֹמִי לָמוּל אֶת בְּנִי.
כאשר המוהל מסיים להכין את התינוק לברית הוא מברך והקהל עונה לו:
המוהל: בִּרְשׁוּת מוֹרַי וְרַבּוֹתַי. הקהל: בִּרְשׁוּת שָׁמַיִם.
המוהל: בָּרוּךְ אַתָּה אֲדֹנָ-י אֱ-לֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ עַל הַמִּילָה. הקהל: אָמֵן.

עתה המוהל מל את התינוק. בדרך כלל התינוק בוכה לרגע קצר, ונרגע מיד. המוהל עוזר לתינוק להתאושש במציצת אצבע, מוצץ או ספוגית שנטבלו במעט יין, מי סוכר או מיץ ענבים (לפי רצון ההורים). מיד לאחר ביצוע המילה האב מברך ברכה זו:

האב: בָּרוּךְ אַתָּה אֲדֹנָ-י אֱ-לֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, שֶׁהֶחֱיָנוּ וְקִיְּמָנוּ וְהִגִּיעָנוּ לַזְּמַן הַזֶּה. הקהל: אָמֵן.

את הברכות הבאות המוהל יכול לומר או מי שמֻנָּה לתפקיד "עומד על הברכות". אם רוצים לשתף עוד אנשים, ניתן למנות את המברך הראשון לומר את ברכות הגפן, הבשמים ו"כורת הברית", ואת המברך השני לומר את הברכות לילד ולקראו בשם.

המברך [מחזיק בידו כוס יין]: סַבְרֵי מָרָנָן, הקהל: לְחַיִּים.
המברך: בָּרוּךְ אַתָּה אֲדֹנָ-י אֱ-לֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, בּוֹרֵא פְּרִי הַגֶּפֶן [ושותה מן היין]. הקהל: אָמֵן.
המברך [מחזיק בידו ענף הדס ריחני]: בָּרוּךְ אַתָּה אֲדֹנָ-י אֱל-ֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, בּוֹרֵא עֲצֵי בְשָׂמִים.
הקהל: אָמֵן.
המברך: בָּרוּךְ אַתָּה אֲדֹנָ-י אֱ-לֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, אֲשֶׁר קִדֵּשׁ יְדִיד מִבֶּטֶן וְחוֹק בִּשְׁאֵרוֹ שָׂם וְצֶאֱצָאָיו חָתַם בְּאוֹת בְּרִית קֹדֶשׁ, עַל כֵּן בִּשְׂכַר זוֹ אֵל חַי חֶלְקֵנוּ צוּרֵנוּ, צַוֵּה לְהַצִּיל יְדִידוּת זֶרַע קֹדֶשׁ שְׁאֵרֵנוּ מִשַּׁחַת לְמַעַן בְּרִיתוֹ אֲשֶׁר שָׂם בִּבְשָׂרֵנוּ, בָּרוּךְ אַתָּה אֲדֹנָ-י כּוֹרֵת הַבְּרִית. הקהל: אָמֵן.

שימו לב! בקטע הבא הילד נקרא בשם. אין הכרח כי המברך ידע מראש את שמו של התינוק. נהוג כי המברך עוצר את ברכתו אחרי המילים "וייקרא שמו בישראל", ואז האב לוחש את שם התינוק על אוזנו או נותן בידו פתק שבו כתוב השם, והמברך אומר בקול רם את שם הבן (ושמות הוריו) לתוך הדממה הסקרנית של כל הנוכחים.

המברך: אֱ-לֹהֵינוּ וֵא-לֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, קַיֵּם אֶת הַיֶּלֶד הַזֶּה לְאָבִיו וּלְאִמּוֹ וְיִקָּרֵא שְׁמוֹ בְּיִשְׂרָאֵל פלוני בן פלוני ופלונית [אומר את השם שנבחר לילד ואת שמות הוריו]. יִשְׂמַח הָאָב בְּיוֹצֵא חֲלָצָיו וְתָגֵל אִמּוֹ בִּפְרִי בִטְנָהּ, כַּכָּתוּב: "יִשְׂמַח אָבִיךָ וְאִמֶּךָ וְתָגֵל יוֹלַדְתֶּךָ" (משלי כג, כה). וְנֶאֱמַר: "וָאֶעֱבר עָלַיִךְ וָאֶרְאֵךְ מִתְבּוֹסֶסֶת בְּדָמָיִךְ וָאֹמַר לָךְ בְּדָמַיִךְ חֲיִי [יש הנוהגים לתת כאן טיפת יין באצבע לתינוק הנימול] וָאֹמַר לָךְ בְּדָמַיִךְ חַיִי" (יחזקאל טז ,ו). וְנֶאֱמַר: "זָכַר לְעוֹלָם בְּרִיתוֹ דָּבָר צִוָּה לְאֶלֶף דּוֹר, אֲשֶׁר כָּרַת אֶת אַבְרָהָם וּשְׁבוּעָתוֹ לְיִשְׂחָק, וַיַּעֲמִידֶהָ לְיַעֲקֹב לְחֹק לְיִשְׂרָאֵל בְּרִית עוֹלָם" (תהלים קה, ח-י). הוֹדוּ לַאדֹנָ-י כִּי טוֹב כִּי לְעוֹלָם חַסְדוֹ (תהלים קיח, א). פלוני בן פלוני ופלונית [שם התינוק ושמות הוריו], זֶה הַקָּטָן גָּדוֹל יִהְיֶה [ויש אומרים: זֶה הַקָּטָן אֱ-לֹהִים יְגַדְּלֵהוּ]. כְּשֵׁם שֶׁנִּכְנַס לַבְּרִית, כַָּךְ יִכָּנֵס לַתּוֹרָה וְלַמִּצְוֹת וְלַחֻפָּה וּלְמַעֲשִׂים טוֹבִים [ויש מוסיפים: וִיקַיֵּם בּוֹ מִקְרָא שֶׁכָּתוּב יְשִׂימְךָ אֱ-לֹהִים כְּאֶפְרַיִם וְכִמְנַשֶה] וְכֵן יְהִי רָצוֹן וְנֹאמַר אָמֵן. הקהל: אָמֵן.

נהוג לסיים במזמור תהלים המאחל לתינוק ולמשפחתו שלום, ברכה וצאצאים:

המוהל והקהל: שִׁיר הַמַּעֲלוֹת: אַשְׁרֵי כָּל יְרֵא אֲדֹנָ-י הַהֹלֵךְ בִּדְרָכָיו, יְגִיעַ כַּפֶּיךָ כִּי תֹאכֵל אַשְׁרֶיךָ וְטוֹב לָךְ, אֶשְׁתְּךָ כְּגֶפֶן פּרִיָּה בְּיַרְכְּתֵי בֵיתֶךָ, בָּנֶיךָ כִּשְׁתִילֵי זֵיתִים סָבִיב לְשֻׁלְחָנֶךָ. הִנֵּה כִי כֵן יְבֹרַךְ גָּבֶר יְרֵא אֲדֹנָ-י, יְבָרֶכְךָ אֲדֹנָ-י מִצִּיּוֹן וּרְאֵה בְּטוּב יְרוּשָׁלָיִם כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ, וּרְאֵה בָנִים לְבָנֶיךָ שָׁלוֹם עַל יִשְׂרָאֵל (תהלים קכח).

בסוף הברית, במיוחד אם נערכה לאחר תפילת שחרית, נוהגים לומר "קדיש יהא שלמא", "עלינו לשבח" ועוד פיוטי ברית.

פיוטים:

אערוך מהלל ניבי

אֶעֱרֹךְ מַהְלַל נִיבִי    לִפְנֵי אֱלֹהֵי אָבִי
לִכְבוֹד חֶמְדַּת לְבָבִי  אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא
נָטַע הָאֵל בִּישֻׁרוּן    חֲבַצֶּלֶת הַשָּׁרוֹן
אִישׁ מִגֶּזַע אַהֲרֹן     מְשָׁרֵת צוּר מִשְׂגַּבִּי
כֹּהֵן לְאֵל עֶלְיוֹן הוּא פִּינְחָס הוּא אֵלִיָּהוּ
הַנָּבִיא יִקְרָאוּהוּ      הַגִּלְעָדִי הַתִּשְׁבִּי
יוֹם קִנֵּא קִנְאַת הָאֵל הָרַג בְּכֹחַ וָאֵל
נְשִׂיא שֵׁבֶט יִשְׂרָאֵל  וּבַת צוּר שְׁמָהּ כָּזְבִּי
דִּין שָׁמַע מִפִּי רַבּוֹ   אִישׁ אֲרָמִית מִשְׁכָּבוֹ
קַנָּאִים הֵם פּוֹגְעִים בּוֹ           וַיֹּאמֶר אָרִיק חַרְבִּי
וַיָּקָם מִתּוֹךְ עֵדָה     רֹמַח בְּיָדוֹ הָדָה
וַיֶּחֱרַד חֲרָדָה         נִתְגַּבֵּר כְּמוֹ לָבִיא
דָּקַר בְּחַרְבּוֹ אוֹתָם   כְּדֶרֶךְ שְׁכִיבָתָם
עַל הָאָרֶץ חֲבָטָם     וּלְמֹשֶׁה אוֹתָם הֵבִיא
בִּשְׂכַר זֹאת אֵל חַי עוֹלָם        נָתַן לוֹ שָׂכָר מֻשְׁלָם
בְּרִית כְּהֻנַּת עוֹלָם   וַיְכַפֵּר עֲלֵי חוֹבִי
נִסִּים עֶשֶׂר וּשְׁנַיִם   בְּדִבְרֵיהֶם שְׁנוּיִים
עָשָׂה לוֹ דַר שָׁמַיִם   צוּרִי גּוֹאֲלִי אָבִי
אֱמֶת בְּפִיהוּ הָיָה     לְאַלְמָנָה עֲנִיָּה
עֵת אֶת בְּנָהּ הֶחֱיָה   וּלְנַפְשׁוֹ אָמַר שׁוּבִי
הַשֶּׁמֶן גַּם הוּא שָׁרְתָה           בְרָכָה בּוֹ וְהָיְתָה
כַּד הַקֶּמַח לֹא כָלְתָה וַתִּגְדְּלִי וַתִּרְבִּי
רוֹדְפִים אַחֲרֵי תֹהוּ   הִכָּה בְּשֵׁבֶט פִיהוּ
וַיֹּאמְרוּ ה' הוּא       אֱמֶת וְאַתָּה נָבִיא
וְגָזַר אֹמֶר עָשָׂה      מִסְפַּר שָׁנִים שְׁלֹשָׁה
מָטָר לֹא נָתַן אַרְצָה  הוּא הַמּוֹצִיא הַמֵּבִיא
נָתַן לוֹ הָאֵל מַהְלְכִים בְּעוֹלַם הַמַּלְאָכִים
וּלְעִתּוֹת הַצְּרִיכִים   הוּא נִגְלָה כַּעֲרָבִי
בִּקְדֻשָּׁה וּבְטָהֳרָה     עָלֹה עָלָה בַסְּעָרָה
אֱלִישָׁע אֵלָיו קָרָא   וַיֹּאמֶר אָבִי אָבִי
נַפְשִׁי לַיְלָה אִוַּתְהוּ   מִי יִתֵּן אֶמְצָאֵהוּ
פֶּתַח בֵּיתִי אֶרְאֵהוּ   יַשְׁקִיף בְּעַד אֶשְׁנַבִּי
חֲסִין קָדוֹשׁ אֶקְרָאָה  אִישׁ אֲשֶׁר פָּנָיו רָאָה
הֵן כַּבִּיר יָדוֹ מָצְאָה  תְּשׁוּרָה אֵלָיו אָבִיא
חֵן חֵן לוֹ אִישׁ לוֹ נִגְלָה          בַּחֲלוֹם חֶזְיוֹן לָיְלָה
וּבִבְרִית דַּם הַמִּילָה  בֹּא יָבֹא רָץ כַּצְּבִי
זָכוּר לְטוֹב יָאִיר נֵרִי יְבַשֵּׂר צִיּוֹן עִירִי
יֹאמַר לָהּ הִתְנַעֲרִי   מֵעָפָר קוּמִי שְׁבִי
קוֹל זִמְרַת שִׁיר מַהֲלָלִי          יִרְצֶה צוּרִי גּוֹאֲלִי
וְלֹא דּוּמִיָּה לִי        כָּל עוֹד נִשְׁמָתִי בִי 

יהי שלום בחילנו 

יְהִי שָׁלוֹם בְּחֵילֵנוּ    וְשַׁלְוָה בְּיִשְׂרָאֵל
בְּסִימָן טוֹב בֵּן בָּא לָנוּ           בְּיָמָיו יָבֹא הַגּוֹאֵל:

הַיֶּלֶד יְהִי רַעֲנָן       בְּצֵל שַׁדַּי יִתְלוֹנָן
וּבַתּוֹרָה אָז יִתְבּוֹנָן  יְאַלֵּף דָּת לְכָל שׁוֹאֵל:

וּמְקוֹרוֹ יְהִי בָרוּךְ    זְמַן חַיָּיו יְהִי אָרוּךְ
וְשֻׁלְחָנוֹ יְהִי עָרוּךְ    וְזִבְחוֹ לֹא יִתְגָּאֵל:

שְׁמוֹ יֵצֵא בְּכָל עֵבֶר  אֲשֶׁר יִגְדַּל יְהִי גֶבֶר
וּלְיִרְאֵי אֵל יְהִי חָבֵר יְהִי בְדוֹרוֹ כִשְׁמוּאֵל:

עֲדֵי זִקְנָה וְגַם שֵׂיבָה יְהִי דָשֵׁן בְּכָל טוֹבָה
וְשָׁלוֹם לוֹ וְרֹב אַהֲבָה            אָמֵן כֵּן יֹאמַר הָאֵל:

הַנִּמּוֹל בְּתוֹךְ עַמּוֹ    יִחְיֶה לְאָבִיו וּלְאִמּוֹ
וְיִהְיֶה אֱלֹהָיו עִמּוֹ    וְעִם כָּל בֵּית יִשְׂרָאֵל:

ברוכים אתם

בְּרוּכִים אַתֶּם קְהַל אֱמוּנַי       וּבָרוּךְ הַבָּא בְּשֵׁם יְיָ

יֶלֶד הַיֻלָּד יִהְיֶה בְסִימַן טוֹב     יִגְדַּל וְיִפְרַח כְּמוֹ גַן רָטֹב
יַעֲלֶה וְיַצְלִיחַ וְיִנָצֵל מִקָּטוֹב     אָמֵן כֵּן וְכֵן יַעֲשֶׂה יְיָ
בְּרוּכִים אַתֶּם קְהַל אֱמוּנַי       וּבָרוּךְ הַבָּא בְּשֵׁם יְיָ

חלֶק יֻתַּן לָנוּ בַנְּעִימִים          וּבְיָמָיו נַעֲלֶה לְשָׁלֹש רְגָלִים
גְּדוֹלִים וּקְטַנִּים לְבֵית יְיָ        וּבָרוּךְ הַבָּא בְּשֵׁם יְיָ
בְּרוּכִים אַתֶּם קְהַל אֱמוּנַי       וּבָרוּךְ הַבָּא בְּשֵׁם יְיָ

זְכֹר רַחֲמֶיךָ וְדַם הַבְּרִית        וּפְקֹד אֶת צֹאנְךָ צֹאן הַשְּׁאֵרִית
עַל יַד מְשִׁיחֶךָ מָשִׁיחַ בֶּן דָּוִד    וּשְׁלַח אֶת אֵלִיָּהוּ נְבִיא יְיָ
בְּרוּכִים אַתֶּם קְהַל אֱמוּנַי       וּבָרוּךְ הַבָּא בְּשֵׁם יְיָ

הַיֶּלֶד הַזֶּה יִזְכֶּה לְמִילָתוֹ         אָבִיו וְאִמּוֹ יִרְאוּ חֻפָּתוֹ
הַמַּלְאָךְ הַגּוֹאֵל יְבָרֵךְ אוֹתוֹ      יִזְכֶּה לַחֲזוֹת בְּנֹעַם ה'
בְּרוּכִים אַתֶּם קְהַל אֱמוּנַי       וּבָרוּךְ הַבָּא בְּשֵׁם יְיָ