ש"י עגנון
שמואל יוסף עגנון (1970-1887), המוכר בשמו המקוצר ש"י עגנון, היה סופר עברי מוערך ונחשב לאחד הסופרים העבריים החשובים ביותר. עגנון היה האזרח הישראלי הראשון שזכה בפרס נובל, וכן זכה פעמיים בפרס ישראל ובפרס ביאליק.
עגנון נולד בשם שמואל יוסף צ'צ'קס בגליציה המזרחית וקיבל חינוך יהודי מסורתי. מגיל שלוש למד ב"חדר", ובגיל תשע התעמק בלימודי ספרות ושפות זרות. בילדותו בלטו יכולת הלמדנות שלו לצד כשרונו הספרותי יוצא הדופן, ובנערותו פרסם בכתבי עת עבריים יצירות שכתב בעברית וביידיש. בשנת 1908 עלה לארץ ישראל והשתקע בה, בתחילה ביפו ולאחר מכן בנווה צדק, והתמסר לכתיבה. באותה תקופה פרסם את סיפורו הראשון, "עגונות", וחתם עליו בשם העט "ש"י עגנון", שהפך לשמו הרשמי. הסיפור זכה להערכה רבה, ומעמדו של הסופר הצעיר החל להתבסס בקהילת הסופרים העבריים. בשנת 1912 הוא פרסם בארץ ישראל את ספרו הראשון "והיה העקוב למישור".
בשנת 1912 עבר עגנון לגרמניה, שם המשיך לכתוב והרחיב את קשריו עם סופרים, משוררים, חוקרים ואנשי רוח יהודים. ב-1924 פרצה שריפה בביתו של עגנון והשמידה את ספרייתו הענפה, בה היו כל כתביו משנותיו בגרמניה. לאחר האירוע הטראומתי חזר עגנון לארץ עם רעייתו אסתר וילדיו, והם השתקעו בירושלים.
יצירתו של עגנון
הכתיבה הייתה מרכז עולמו של עגנון לאורך כל חייו. סגנונו הייחודי שילב בין בקיאותו העצומה במקורות היהודיים, רוח היישוב העברי החדש והישן בארץ וכתיבה מודרנית. בכתיבתו שזר רבדים גלויים וסמויים, וברבים מתיאוריו השתקפו המקומות שבהם חי והאירועים שחווה. בין יצירותיו הבולטות נמנות "הכנסת כלה", "סיפור פשוט", אורח נטה ללון", "תמול שלשום", "שירה", "והיה העקוב למישור" ו"תהילה". יצירותיו תורגמו לשפות רבות וזכו להוקרה בין-לאומית, שהגיעה לשיאה בבחירתו לחתן פרס נובל לספרות לשנת 1966. עגנון נחשב לסופר הנחקר ביותר בספרות העברית.
ארכיונו האישי של ש"י עגנון הופקד בספרייה הלאומית, וחוקרים רבים ומוקירי יצירתו מגלים בו עניין רב. הפריטים בארכיון חושפים היבטים שונים בדמותו המרתקת של עגנון - הסופר והאדם הפרטי. בספרייה מצויים בין היתר כתבי היד והטיוטות הרבות של יצירתו, והתכתבות עם כל גדולי הספרות העברית והרבנית, מנהיגים והוגים רבים; דיוקנאות של עגנון; אלפי מכתבים שכתב וקיבל; צילומים מיוחדים, ובהם תמונות מטקס קבלת פרס נובל וכן תיעוד רגעים משפחתיים. לצד זאת מצויים בארכיון ספרים שכתב ושנכתבו עליו, מחקרים, מאמרים וכתבות שעסקו בו, נאומים שנשא, קטעי עיתונות סיפורים ואנקדוטות מחייו. בספרייה אף שמורה מדליית הזהב של פרס הנובל.
