על חיים חפר
חיים חפר (1925–2012) היה משורר, פזמונאי, מחזאי, סופר, מתרגם, פובליציסט ועורך, זכה במגוון פרסים, כגון פרס ישראל לזמר עברי (1983), פרס סוקולוב לעיתונות (1969) ופרס אקו"ם על מפעל חיים (1981). חפר היה דמות מרכזית בדור הפלמ"ח ובמאבק להקמת מדינת ישראל, כשמעל לאלף שירים שכתב תרמו לעיצוב הדמות הישראלית והפלמ"חניקית.
חפר נולד בפולין בשם חיים פיינר, ועלה עם משפחתו לארץ ישראל בשנת 1936. ב-1943 התגייס לפלמ"ח והחל לכתוב שירים שתיארו את רוח הפלמ"ח ואת תקופת הקמת המדינה. רבים משיריו, שנכתבו בהשראת אירועים היסטוריים, בהם קרבות וסיפורי העפלה, הפכו לנכסי צאן ברזל בזמר העברי.
במלחמת השחרור, חפר ייסד את להקת הצ'יזבטרון, שהייתה להקת הזמר והבידור של הפלמ"ח, ונחשבה לסמל תרבותי של התקופה. חפר כתב את מרבית שירי הלהקה, בהם "יצאנו אט", "דודו" ו"דינה בריזלי". הצ'יזבטרון הופיעה בפני לוחמי הפלמ"ח במהלך המלחמה, ותוכניותיה שילבו שירים, הומור וסאטירה לצד תכנים דרמטיים. הלהקה שימשה השראה ללהקות הצבאיות שהוקמו לאחר מכן, והייתה חלק בלתי נפרד מחיזוק המורל של הלוחמים.
שיריו של חפר הולחנו על ידי מלחינים מובילים ובוצעו על־ידי מגוון זמרים מוכרים, בהם החלונות הגבוהים, שושנה דמארי ויהורם גאון. מלבד פזמונים, כתב חפר גם למחזות זמר כמו "סאלח שבתי" ו"קזבלן", חיבר מקאמות ותסריטים, ותירגם מחזות לתיאטרון.
בשנת 1961, ייסד חפר עם דן בן אמוץ את מועדון "החמאם" ביפו, ששימש מוקד תרבותי חשוב באותה תקופה. בשנים 2003-1964, כתב טור שבועי בעיתון "ידיעות אחרונות", שבו ביטא את עמדותיו בעניינים אקטואליים באמצעות מקאמות והומור חד.
חפר התגורר רוב חייו בתל אביב, ולפעמים שהה בביתו בעין הוד. הוא נפטר בשנת 2012 בגיל 86, וארכיונו האישי שמור בספרייה הלאומית, בו מתועדים מסמכים, שירים ותצלומים שמספרים את סיפור חייו ויצירתו הענפה.
