ר' שמעון לביא

---

בר יוחאי – מילים וביצועים

ר' שמעון לביא נולד כנראה בשלהי המאה ה־15 בספרד, זמן לא רב לפני הגירוש, והגיע בילדותו עם גולי ספרד לעיר פאס שבמרוקו. לא ידוע מי היו רבותיו ועם אילו חכמים עמד בקשר. קשיים אחדים העולים מתִארוך כתביו, וצורות כתיב שונות של שמו במקורות, מפרנסים את הסברה שהציע פרופ' יהודה ליבס בדבר קיומן של שתי דמויות בעלות שם דומה – ר' שמעון אבן לביא ור' שמעון לביא – הראשון יליד ספרד ומחבר הפיוט הנודע "בר יוחאי" , והשני, צעיר ממנו, מחבר הספר הקבלי החשוב "כתם פז". עם זאת, אין הצעה זו יוצאת מגדר השערה, וכאן נתייחס לר' שמעון (אבן) לביא כאל חכם אחד.

בשלב כלשהו עזב ר' שמעון את פאס כדי לעלות לארץ ישראל, אך בדרכו נשבה כנראה בידי ערבים, וכשהללו שחררו אותו הגיע לעיר טריפולי שבלוב, שבה החליט להשתקע. הרקע לכך, על פי דברי החיד"א (ר' חיים יוסף דוד אזולאי, המאות ה־18–19, פוסק חשוב שתיאר את תולדותיהם של חכמי ישראל בספרו "שם הגדולים"), היה בנסיבות יוצאות דופן הנוגעות למצבה של יהדות טריפולי באותם ימים: "ואני שמעתי דהרב הנזכר [=ר' שמעון לביא] היה דעתו ליסע לארץ ישראל, וכשבא לטריפולי ראה שלא היו יודעין דת ודין, ואפילו תפילה וברכות כתקונן. ואמר בלבו כי טוב לו לקרבם לתורה וללמדם תורה ליראה את ה', וזה יותר מהליכת ארץ ישראל, וכן עשה והצליח כמעט לגיירם. והרביץ תורה שם...". קשה לדעת אם אכן כך היה המצב בקהילה היהודית בטריפולי באותם ימים, ובאיזו מידה הייתה הבורות נחלתה. מכל מקום, אנו יודעים כי ר' שמעון שימש כאב בית דין בטריפולי, ואפשר גם שהיה רופאו של מושל העיר. במעשיו הניח כנראה את היסודות ללימוד התורה בטריפולי, וכמה ממנהגיה המיוחדים של קהילה זו מיוחסים לו, כמו גם תקנות שונות; ניתן לומר שראשית ידיעותינו על יהדות טריפולי קשורות בשמו.

יצירתו המרכזית של ר' שמעון היא פירושו לספר הזוהר, המכונה "כתם פז", המתאפיין בין השאר בנטייה להוציא מידי האפשרות שספר הזוהר, והקבלה בכלל, חוטאים בהגשמת האל. כן נשתמרו ממנו תיקון לליל שבועות, וחיבור "ביאור המלים הזרות שבספר הזוהר" (אם כי יש מפקפקים בייחוסו לו), כמה פיוטים, ועוד.

פיוטו הידוע ביותר הוא "בר יוחאי", המספר בשבח התנא ר' שמעון בר יוחאי, ונדפס לראשונה בספר "אמרי בינה" (פראג שע"א-1611), אם כי נודע בארץ ישראל עוד לפני כן. הפיוט תורגם לערבית־יהודית, לדינו ופרסית, והוא מושר בקהילות רבות במערב ובמזרח בליל שבת – בחלקן בבית הכנסת, ובחלקן בסעודת ליל השבת – וכמובן בל"ג בעומר. שבחי ר' שמעון בר יוחאי מפורטים בפיוט סביב הציר של עשר הספירות. פיוט זה הפך אב־טיפוס לפיוטים בשבחו של בר יוחאי או בשבחיהם של צדיקים אחרים, מצד אחד, וכן כמופת לפיוטים הסובבים סביב עשר הספירות, בעיקר בצפון אפריקה. פיוטים אחרים משלו, כדוגמת "שבת כאישון בת עין", המופיע באתר, זכו לתפוצה פחוּתה.

אם אכן ר' שמעון מחבר "בר יוחאי" הוא גם מחבר "כתם פז", הרי שנפטר בגיל מופלג בערך בשנת שמ"ה (1585) או בשנת שמ"ח (1588). אגדות שונות נרקמו סביב קברו. סופר כי הבאים להשתטח עליו נענים בתפילתם ונושעים. כאשר כבשה איטליה את טריפולי ברחו ממנה כל תושביה הערביים, והעיר נהרסה. מסופר כי לאחר הכיבוש הודיעו הערבים כי קבר בעל סגולה זה שייך להם. כך פרצה מחלוקת גדולה בין היהודים והערבים, עד שיצאה משלחת מרומא לבדוק את הקבר. לפי האגדה, כשנפתח הקבר, נמצא שם ר' שמעון, שלם בגופו ועטוף בטלית מצויצת. 

מקורות:

• אפרים חזן, השירה העברית בצפון אפריקה (ירושלים: תשנ"ה), עמ' 201.
• בועז הוס, על אדני פז: הקבלה של ר' שמעון אבן לביא (ירושלים: 2000), עמ' 1–17.
• יהודה ליבס, בר יוחאי בשירו של שמעון לביא, באתר.