קוקיז (עוגיות)

אתר הספרייה הלאומית עושה שימוש בעוגיות (cookies) על מנת לשפר את חווית הגלישה שלך. הגלישה שלך באתר מהווה הסכמה לשימוש בעוגיות. למידע נוסף, אנא עיינו במדיניות הפרטיות

חג הקורבן
דלאאִל אל-ח'יראת, כתב יד עות'מאני משנת 1795

חג הקורבן

חג הקורבן (בערבית: עיד אל-אדחא) נחגג בין ה-12-10 לחודש המוסלמי ד'ו אל-חיג'ה, בסיום העלייה לרגל למכה (חג'). מוסלמים ברחבי העולם מציינים את החג בהקרבת כבשה או בעל חיים אחר, ובמקרה של מיליוני העולים לרגל, המשתתפים בעלייה לרגל השנתית, מועלה קורבן בשמם.

בדומה לטקסים אחרים הנהוגים בחג', חג הקורבן נקשר בסיפורו של אברהם. החג מציין את נכונותו של אברהם להקריב את בנו (ישמעאל, לפי המסורת המוסלמית) – קורבן אדם שמומר לבסוף בכבשה הנשחטת במעמד העקידה (הקוראן, סורה 37: 111-100). בדומה להיבטים אחרים בחג', גם חג הקורבן מהדהד מסורות קדם-אסלאמיות.

הדין האסלאמי מחייב שבעלי החיים המשמשים קורבן יהיו בגיל מסוים וללא דופי. תפילות מיוחדות נאמרות לפני ואחרי העלאת הקורבן. במהלך הטקס, הקורבן מופנה לכיוון הכעבה – המבנה המרובע הניצב במרכזו של המסגד הקדוש שבמכה. שליש מבשר הקורבן הולך למקריב ובני משפחתו, והיתר נתרם לעניים.

נוסף להעלאת הקורבן ואמירת התפילות במסגד, במהלך החג נהוג לבקר קרובי משפחה וחברים ולהעניק מתנות. מסורת זו, הנקראת בפרסית "דיד ובאזדיד", משמשת תפאורה לסיפור הקצר המכונן (הנקרא באותו השם), מאת הסופר האיראני ג'לאל אל-י אחמד.