מבט על פיוטי ה"יוצרות", מטרתם וקבלתם

---

תפילת ערבית ליו"ט ראשון של פסח בביצוע ר' אשר פיין, הכוללת יוצרות לליל פסח

למן המאה הרביעית (וביתר שאת בין המאות ה־6 וה־8), החלו להיכתב פיוטים ששולבו בסדר תפילת הקבע, כדי להעשיר ולחדש אותה. לפעמים אותם פיוטים החליפו לחלוטין את הנוסח הקבוע ונאמרו במקומו. פיוטים אלו מכונים בשמות על פי חלקי התפילה שעבורם נכתבו, לדוגמה: פיוטים לחזרת הש"ץ נקראו "קרובות" ונחלקו לסוגים (למשל "שבעתא" עבור תפילת מעין שבע ללא קדושה, "קדושתא" עבור תפילות עמידה שבהן נאמרת קדושה); פיוטים שיועדו להיאמר כחלק מברכות קריאת שמע נקראו "יוצרות" על שם ברכת "יוצר אור", "מאורה" לברכת "יוצר המאורות", "גאולה" לברכת "גאל ישראל" וכו'. ברבות הימים, הפך השם 'יוצרות' לשם קיבוצי עבור מכלול הפיוטים של קריאת שמע, ואף ככינוי לפיוטי תפילה בכלל. שלא כמו נוסח הקבע, הפיוטים יועדו להיאמר במועד מסוים ושילבו בהקשרה הכללי של הברכה התייחסות למועד זה.

מבנה הפיוטים ואופן כתיבתם מגוון; מהם חרוזים ושקולים ומהם שאינם, ישנם המבוססים על המקראות וישנם על המדרשים, יש בהם השומרים על מבנה "משולש" ויש שמבנם "מרובע" ואחרים. הצד השווה שבהם – כאשר הם אינם מחליפים לגמרי את נוסח הקבע הם נוספים אליו, על פי רוב לפני חתימת הברכה, בסמוך לה ומתוך התייחסות אליה. כך למשל ביוצרות הבאות מתוך הערבית ללילה הראשון של פסח, המזכירות את עניינו של המועד, לצד נוסח הקבע של הברכה: לברכת "מעריב ערבים" –

[...] אֵל חַי וְקַיָּם, תָּמִיד יִמְלֹךְ עָלֵינוּ לְעוֹלָם וָעֶד.
לֵיל שִׁמּוּרִים אוֹתוֹ אֵל חָצָה, בַּחֲצוֹת לַיְלָה בְּתוֹךְ מִצְרַיִם כְּיָצָא, גִּבּוֹר עַל קָמָיו יַחֲצֶנּוּ כְּחָצָה, דּוֹד מַעֲרִיב עֶרֶב וְנְזַמְּרֶנּוּ בְּנֶפֶשׁ חֲפֵצָה.
בָּרוּךְ אַתָּה ה', הַמַּעֲרִיב עֲרָבִים.

לברכת "אוהב עמו ישראל" –

[...] וְאַהֲבָתְךָ אַל תָּסִיר מִמֶּנּוּ לְעוֹלָמִים.
לֵיל שִׁמּוּרִים הוּא זֶה הַלַּיְלָה, וְעִתְּדוֹ אֵל בְּאֹמֶר בַּחֲצוֹת הַלַּיְלָה, זֶה אֲשֶׁר הוּא לוֹ יוֹם וְלוֹ לַיְלָה, חֹק אַהֲבָתוֹ יִזְכֹּר לְנִינֵי חָלַק לוֹ לַיְלָה.
בָּרוּךְ אַתָּה ה', אוֹהֵב עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל.

בהיסטוריה של ההלכה אנו מוצאים עדות לוויכוח ארוך יומין באשר למנהג אמירת הפיוטים בתפילה, ובמיוחד ביחס ליוצרות שלפני קריאת שמע, שעלולות להוות "הפסק", ועל כן יש האוסרים על אמירתן. מובן שעצם השאלה והאיסור מלמדים על עצם קיומו של המנהג לאמרן. יש הטוענים כי חרף הופעת יוצרות רבות בסידורים, הן לא נאמרו בפועל בבתי הכנסת, אולם העדויות מצביעות על המנהג לאמרן, גם אם כיום המנהג אינו שכיח (באתר תוכלו להאזין גם ליוצרות לשבת פרשת שקלים, הנאמרות בחזרת הש"ץ).

מנהג אמירת היוצרות השתמר בעיקר בקרב עדות אשכנז ואיטליה, בהבדלים בין הענף המזרחי, הענף המערבי ונוסח איטליה, שבהם השתמרו פיוטים שונים משל פייטנים מתקופות מגוונות ואזורים נבדלים. בחלק מן המסורות מופיעות יוצרות לשבתות של ארבע הפרשיות ולשבת הגדול ובחלקן מופיעות יוצרות לכל שבתות ספירת העומר.

כיום נוהג האמירה של היוצרות אינו נפוץ מאוד, והוא אינו מחליף את נוסח הקבע. לרוב הקהל אומר את נוסח הברכה בתוספת היוצר בלחש והחזן אומר אותו בקול, על פי נעימת התפילה המקובלת.