איך משמרים לחנים ייחודיים בקהילה? על מסורת הפיוט של יהודי קוצ'ין

---

רפרטואר הפיוטים העשיר של יהודי קוצ'ין, הקשור למסורת הפיוט של יהודי ספרד לפני ואחרי הגירוש, משך את תשומת לבם של חוקרי ספרות, היסטוריונים ומוזיקולוגים. רוב המחקר שנעשה על אודותיו (ראו למשל מאמרו מאיר העיניים של פרופסור אדווין סרוסי) עסק במקורותיו ובמאפייניו הספרותיים והמוזיקליים, ואך מעט נכתב על האופן שבו הוא מבוצע ומשתמר בקהילה, במיוחד בתפילות בבתי הכנסת.

חלק גדול מרפרטואר הפיוטים של יהודי קוצ'ין מבוצע במסגרת התפילות בשבתות מיוחדות במעגל השנה והחיים ובחגים. המקומות שבהם משולבים הפיוטים הם לפני הקדישים, לפני נשמת, לפני הקטע "מציל עני" שבתוך נשמת, לפני ברכת ישתבח, לפני הוצאת ספר התורה, מול ההיכל הפתוח, בהולכת ספר התורה אל התיבה ועוד. בידי חזני הקהילה הקוצ'ינית מסורת מפורטת המכתיבה אילו פיוטים יושרו באילו חלקים מן התפילה, ולא זו בלבד, אלא היא מכתיבה גם מהם לחני הפיוטים המתאימים שעל פיהם ישירו החזן או הציבור את הקדישים, הקדושות וקטעי תפילה נבחרים כגון "ואת רודפיהם", "השכיבנו", ויגדל בערבית, "שמחים בצאתם" בשחרית, ו"אודך כי עניתני" בהלל. דוגמה לכך היא הלחן הייחודי של הפיוט יגדל אלהים חי לחנוכה:

להאזנה>>

הפיוטים בדרך כלל מבוצעים מפי החזן, ואילו הציבור מצטרף בפזמון. חלק מהפיוטים, כגון אלה שלפני קדיש תתקבל, מבוצעים מפי כל הקהל יחד. יש לציין כי במסורת קוצ'ין, נשים היו חלק משירת הפיוטים והיתה להן בקיאות רבה בלחניהם.

ההתאמה בין הפיוטים ובין המאורע הנחגג היא לעתים ברורה ולעתים אסוציאטיבית בלבד. לדוגמה, אחד הפיוטים המרכזיים בערבית של שבת פרשת ויחי הוא הפיוט "יום יום ידרושון" מאת ר' ישראל נג'ארה. הקשר לפרשה איננו ברור, וייתכן שהפיוט נבחר רק בשל הצירוף "לאלוקים פתרוני" המבוסס על דברי יוסף לשר המשקים ולשר האופים בפרשת וישב (בראשית מ, ח). סיפור יוסף הוא הסיפור המרכזי החותם את ספר בראשית ומכאן אולי הקשר לפרשת ויחי.

להאזנה>>

למותר לציין ששימור מדוקדק של כמות רבה כל כך של פיוטים והוראות מוזיקליות לביצוע התפילה הוא מאתגר. במהלך המאה השמונה עשרה והתשע עשרה יצאו לאור באמסטרדם ואחר כך בבתי דפוס שונים בהודו מספר מהדורות של ספרי הפיוטים עבור קהילת יהודי קוצ'ין. חזנים שידם לא השיגה לקנות את המהדורות המודפסות נהגו להעתיק לעצמם בכתב יד את מילות וסדרי הפיוטים מתוך הספרים המודפסים או על פי המקובל בבית הכנסת. במדינת ישראל יצאו לאור ספרי פיוטים שהתבססו על הספרים המודפסים שיצאו לאור טרם העלייה. "ספר שירות למועדים, שבתות, חתונה וברית מילה" יצא לאור בשנת 1963 עבור בית הכנסת במושב נבטים. אחריו יצאו לאור מהדורות הספר "ארשת שפתינו" על פי המנהג בבית הכנסת "שומר ישראל" באשדוד. שלישי יצא לאור הספר "הבוחר בשירי זמרה" על פי מנהג בית הכנסת ברמת אליהו. בראשית שנות האלפיים החל החזן שמעון אליהו במפעל הוצאה לאור של סידורים מפורטים לכל מועדי השנה שבהם משולבים הפיוטים במקומותיהם בתפילה. 

לגבי הלחנים, השימור הוא מורכב אף יותר. על החזן להיזכר בלחני הפיוטים קודם התפילה ולהכין את עצמו היטב על מנת שלא יבלבל את הציבור. המבוגרים שבעדה חוששים לגורל הלחנים בישראל, שבה, בהשפעת הסביבה, מסתפק הדור הצעיר בשילוב של מבחר מתוך הפיוטים והלחנים ואינו מקפיד על הסדר המלא. סיבה מעניינת להשתכחותם של לחנים בישראל היא שפיוטים רבים במסורת הודו שולבו ביום טוב שני של גלויות שאינו נחגג בישראל. החזנים בישראל מסתפקים בפיוטי היום הראשון או במבחר לפי ראות עיניהם.

מסורת יהודי קוצ'ין מספרת לנו סיפור מרתק על שילוב אינטגרלי של הפיוט במסורת התפילה, במקומות קבועים ובלחנים העוברים במסורת, באופן שלרוב לא נמצא במסורות אחרות. אנחנו מקווים שהביצועים השונים של פיוטים מוכרים ומוכרים פחות בלחנים מותאמים למועדי השנה יקדמו את שימורה של מסורת הפיוט והתפילה של יהודי קוצ'ין בארץ ובעולם.

ד"ר נתנאל כהן, מוזיקולוג, מרכז את תחום המוזיקה באתר הפיוט והתפילה. תודה לבנג'ו אברהם ולמאיר נחמיה על עזרתם.