קוקיז (עוגיות)

אתר הספרייה הלאומית עושה שימוש בעוגיות (cookies) על מנת לשפר את חווית הגלישה שלך. הגלישה שלך באתר מהווה הסכמה לשימוש בעוגיות. למידע נוסף, אנא עיינו במדיניות הפרטיות

תשעה באב
הדפס מציורו של הצייר היהודי-פולני מאוריצי טרבץ' (Maurycy Trębacz, 1861-1941), ובו תיאור של יהודים מתפללים בבית הכנסת בליל ט' באב. מתוך אוסף גלויות "לבנון" שנתרמו לספרייה הלאומית בשנת 1939 על ידי העורך הראשי של ההוצאה, מר בנימין מינץ, ורשה

תשעה באב

תשעה באב הוא יום תענית יהודי שבו נוהגים לצום ולהתאבל. בתשעה באב מתאבלים לציון אסונות כבדים ובעלי משמעות לאומית שאירעו לעם ישראל ב-ט' באב או בתאריכים סמוכים, ובראשם חורבנם של בית המקדש הראשון ובית המקדש השני.  זהו יום תענית מדרבנן, כלומר מקורו בתקנה שקבעו חכמים, בשונה ממצוות מדאורייתא, שמקורן בתורה.

לפי המסורת היהודית המקובלת, בקהילות רבות מתאבלים בתשעה באב גם לציון אסונות לאומיים אחרים, ובעיקר השואה וגירוש ספרד. במשנה מצוינות חמש טרגדיות שאירעו בתשעה באב: "בתשעה באב נגזר על אבותינו שלא יכנסו לארץ, וחרב הבית בראשונה ובשניה, ונלכדה ביתר, ונחרשה העיר" (תענית ד, ו).

כלומר לפי המשנה, האסון הראשון היה העונש שנגזר על דור המדבר שלא להיכנס לארץ ישראל בעקבות חטא המרגלים; האסון השני היה חורבן בית המקדש הראשון בידי הבבלים בשנת 586 לפנה"ס לפי היסטוריונים, או בשנת 422 לפנה"ס לפי המסורת היהודית; האסון השלישי היה חורבן בית המקדש השני בידי הצבא הרומי בשנת 70 לספירה; והאסון הרביעי והחמישי התרחשו בתקופת מרד בר כוכבא בימי האימפריה הרומית במאה ה-2 לספירה: נפילת העיר היהודית ביתר שנכבשה בידי הרומאים; והחרבת ירושלים לצורך בניית איליה קפיטולינה על חורבותיה.

מנהגי תשעה באב

תשעה באב הוא יום השיא בתקופת האבל של "שלושת השבועות", המכונים גם "בין המְצָרים". שלושת השבועות נספרים מי"ז בתמוז, שבו נהוג לצום לציון פריצת חומות ירושלים לקראת חורבן בית המקדש השני. מנהגי האבל בשלושת השבועות שונים בין העדות, אך מקובל שהמנהגים מחמירים בתשעת הימים המתחילים בראש חודש אב, ומגיעים לשיאם בתשעה באב.

בין חמשת ימי התענית שתיקנו חכמים (ארבעה מהם קשורים לחורבן בתי המקדש), בתשעה באב מנהגי האבלות המחמירים ביותר. מנהגי האבל בתשעה באב חלים משקיעת החמה בערב הקודם (בצאת ח' באב) עד צאת הכוכבים ב-ט' באב. אם ט' באב חל בשבת, התענית מתחילה במוצאי שבת וממשיכה ביום ראשון. כל חמשת העינויים החלים ביום כיפור נהוגים גם בתשעה באב, ועל-פיהם אסורים אכילה ושתייה, רחיצה, סיכה (שימוש בקרמים לעור וכדומה), נעילת נעלי עור וקיום יחסי אישות.

בקהילות רבות השתרשו מנהגי אבל נוספים, ובהם קריאה של מגילת איכה וקינות אחרות, ישיבה על הרצפה בזמן התפילה בבית הכנסת, החלשת התאורה בבית הכנסת, הוספת ברכות מיוחדות בתפילה והימנעות מהנחת תפילין והתעטפות בטלית בתפילת שחרית.

בספרייה הלאומית נאספו שלל פריטים היסטוריים הנוגעים לתשעה באב ומעידים על משמעות היום, תכניו ומנהגיו בקהילות מגוונות בישראל ובתפוצות לאורך ההיסטוריה. בין היתר שמורים בספרייה ספרי תפילה וקינות בדפוס ובכתב יד, ספרי מדרש והלכה, מהדורות של מגילת איכה, צילומים וגלויות, כרוזים ומודעות, מאמרים ומחקרים, קטעי עיתונות וכתבות בבלוג הספרייה.

מפת המצור של נבוכדנֶצר מלך בבל על ירושלים

​מפת המצור על ירושלים פורסמה במילון התנ"ך שהוציא לאור הנזיר והתיאולוג הצרפתי אוגוסטין קלמט בראשית המאה ה־18. המפה היא מתוך התרגום לאנגלית בשנת 1732. כותרת המפה היא "המצור על ירושלים של נבוכדנצר", והכיתוב מפנה לפרק כ"ה במלכים ב' שעוסק במצור על ירושלים, בחורבנה ובהגליית יהודה מעל אדמתו.

לפי המפה ירושלים היא עיר מוקפת חומה, עגולה כמעט לגמרי, ונחל קטן חורץ בין שתי הגבעות של העיר. העיר יושבת על אזור הגבוה מסביבתו. בתוך העיר נראה שטח אחד מוגבה ועליו מבנה ציבורי גדול, ככל הנראה בית המקדש. הבתים במפה אינם מסודרים לפי רחובות, והם שונים זה מזה ודומים לבתים ומגדלים אירופיים בימי הביניים. במפה נראים שלושה נחלים שמתחברים לנחל אחד. הנחלים יכולים להתאים למה שאנחנו מכירים כיום כנחל קדרון, גיא בן הנום ונחל אמצעי קטן המכונה "הגיא המרכזי". נקודת התצפית של המפה היא מלמעלה בזווית אלכסונית.

בניגוד לעיר הצפופה ונעדרת סדר שבתוך החומה, הצבא הבבלי של נבוכדנצר מאורגן מאוד. גודל הצבא עצום, והוא מקיף את ירושלים מכל צדדיה. עוד, נראית סוללה מלאכותית סביב העיר (בהתאם לפסוק א' בפרק כ"ה "ויבנו עליה דייק סביב"). במרכז במפה נראית ראשית המתקפה של הבבלים על ירושלים, וממול תושבי ירושלים המנסים לבלום את אותם. 

מפה זו של ירושלים היא אחת מני מפות עתיקות רבות של העיר ומבטאת את מרכזיותה לנצרות. כמו מפות אחרות גם מפה זו צוירה בידי איש דת שמעולם לא ביקר בירושלים ולא נכח באירוע  שצייר. עם זאת, למחקריו של אוגוסטין קלמט נודעה חשיבות מדעית רבה, והוא נחשב חלוץ במחקר המדעי של התנ"ך. 

​אוגוסטין קלמט היה נזיר ותיאולוג צרפתי קתולי, שפרסם ספרי היסטוריה ותאולוגיה וכן פרשנויות לברית החדשה ולמקרא. מילון התנ"ך שפרסם בשנים 1725–1731 הוא אסופה של מאמרים בסדר אלפביתי, העוסקים בביוגרפיה של אישים, ארכאולוגיה, גאוגרפיה ונושאים תנכ"יים. במילון כמאה לוחות תחריטים – מפות ארץ ישראל וסביבותיה, נופים ואתרים שונים בארץ (ירושלים, הר הכרמל, הר הזיתים, נצרת, ועוד), דמויות, סצנות תנ"כיות, טקסים ומנהגים יהודיים. 

מתוך אוסף המפות על שם ערן לאור, הספרייה הלאומית

מתוך אוסף המפות על שם ערן לאור, הספרייה הלאומית

כתבות בבלוג הספרנים

לכל הכתבות בבלוג