קוקיז (עוגיות)

אתר הספרייה הלאומית עושה שימוש בעוגיות (cookies) על מנת לשפר את חווית הגלישה שלך. הגלישה שלך באתר מהווה הסכמה לשימוש בעוגיות. למידע נוסף, אנא עיינו במדיניות הפרטיות

תשעה באב בפיוט ובתפילה
לוח על קיר בית הכנסת פאראדסי, קוצ'ין, הודו, 1971, צילום: דו קלע, ישראל ובית התפוצות ארכיון התצלומים

תשעה באב בפיוט ובתפילה

תשעה באב הוא יום צום ואבל לאומי, מהחמורים והקשים במעגל השנה היהודי. יום זה הוא שיאם של שלושת השבועות – ימי בין המצרים הנפתחים בצום י"ז בתמוז שבו נפרצה חומת ירושלים. המשנה קושרת ליום זה חמישה דברים שאירעו לעם ישראל: "בתשעה באב נגזר על אבותינו שלא ייכנסו לארץ, וחרב הבית בראשונה ובשנייה, ונלכדה ביתר, ונחרשה העיר" (משנה תענית ד, ו). עם השנים צורף למועד זה אבל על אירועים ואסונות נוספים, מהם שאירעו באותו התאריך או בסמוך לו, ומהם שנתפסו כחמורים ונוראיים עד כדי כך שיש לציינם דווקא בצום תשעה באב. הצום, כמו יום הכיפורים, מתחיל מהערב, וגם בו נוהגים חמישה איסורים: אכילה ושתייה, רחיצה, סיכה, נעילת הסנדל ותשמיש המיטה.
בבית הכנסת מורגשת אווירת היום.

בערב תשעה באב נוהגים לקרוא את מגילת איכה, מגילת קינות על חורבן יהודה, ירושלים ובית המקדש, שנכתבה בידי ירמיהו הנביא, בישיבה על הרצפה או על כיסאות נמוכים, ויש שקוראים לאור נרות. הקינות הרבות, המבכות על חורבן הבית וגלות העם, הן חלק בלתי נפרד ממנהגי היום, ונאמרות בקול בוכים בית הכנסת. בבוקר תשעה באב, לאחר תפילת שחרית, נאמרות קינות נוספות. לכל מסורת סדר הקינות הייחודי שלה.

הפייטן ר' חיים לוק מתאר כך את אווירת היום:

"גם בבתי הכנסת האורות כבויים ורק נרות בודדים – ממש חושך ואפלה. המפה הפוכה, מעילי ספר התורה הפוכים. הישיבה על הקרקע (ללא שרפרפים...), ושמש בית הכנסת המחלק "אפר מקלה" בראשי המתפללים במקום התפילין – אפר במקום פאר. וכמובן קריאת הקינות, לא רק בקול בוכים אלא בבכייה ממש..."

אלי ציון ועריה

הגשה מרגשת ועכשווית של רונה קינן. 

מגילת איכה

מגילת קינות על חורבן יהודה, ירושלים ובית המקדש, והטקסט המרכזי הנקרא בבתי הכנסת במהלך צום תשעה באב. זוהי אחת מחמש המגילות שבמקרא, ולפי מסורת עתיקה היא נכתבה בידי ירמיהו הנביא.

את המגילה קוראים במנגינת אֵבֶל אחרי תפילת ערבית של תשעה באב. בקהילת ארם צובא (חַלַבּ) יש מנהג מיוחד לקרוא את המגילה – יחד עם שירת "האזינו" – קודם תפילת ערבית. לפי מנהג הספרדים ורבים מהאשכנזים (במיוחד חסידים), קוראים את מגילת איכה בלא ברכה, לרוב מתוך ספרים מודפסים. חלק מהאשכנזים – בעיקר אלה הנוהגים כשיטת הגר"א – נהגו לקרוא אותה דווקא מתוך מגילת קלף ולברך עליה בלילה את הברכה "על מקרא מגילה". לרוב קוראים את מגילת איכה פעם נוספת, בבוקר, אחרי תפילת שחרית.

המגילה בנויה משירות קינה על פי סדר האל"ף בי"ת, המבכות את האסונות הקשים: היא מקוננת על המצב האיום של ירושלים בשעת המצור טרם החורבן, על שפל המדרגה שאליה ירדה ירושלים ועם ישראל כולו בעקבותיה, ועל המצב הרוחני הירוד והסתר הפנים שהגיע עם הגלות. הכותב מצדיק עליו ועל עמו את הדין, ותולה את החורבן בחטאים ובפשעים הקשים של הדור.

למגילת איכה במסורות שונות באתר

אורי קרויזר בריאיון על קינות תשעה באב

אלי אלי נפשי בכי

שיר קינה ומספד על השואה וחלליה שכתב הרב יהודה ליב ביאלר לאחר השואה. ביאלר, שניצל מהשואה, חזר אל עיר הולדתו ורשה לאחר המלחמה ובה כתב את שירו זה. השיר מתכתב עם אחת הקינות המרכזיות ביותר במסורת אשכנז – "אלי ציון ועריה" – הנאמרת בתשעה באב. שירו של ביאלר נכתב במתכונת הקינה הקדומה וגם מושר באותו הלחן. שתי הקינות פותחות כל בית במילה "על" או "עֲלֵי", ושתיהן מבכות את האסון הנורא שאירע לעם ישראל. בעוד שהקינה לתשעה באב – "אלי ציון ועריה" – קוראת לציון לבכות את החורבן ואת סבלו של העם ההולך לגלות, פונה ביאלר אל נפשו של היחיד ואל האומה כולה וקורא להם להתאבל ולבכות על זוועות השואה ומוראותיה. את אלו מתאר בשירו באופן המרעיד ומזעזע את הלב. את הקינה הזו נוהגים לשיר בקהילות האשכנזיות ובמניינים משותפים בתשעה באב, בסיום תפילת שחרית. שתי הקינות – "אלי ציון ועריה" ו"אלי אלי נפשי בכי" מושרות ברצף, בזו אחר זו, מפי כל הקהל העומד על רגליו.

אֱלִי, אֱלִי נַפְשִׁי בְּכִי
וְזַעֲקִי בַּת יִשְׂרָאֵל
מִסְפֵּד שְׂאִי והִתְיַפְְּחִי
אָכְלָה הָאֵשׁ בְּיִשְׂרָאֵל

קרדיט תמונות: לוח על הקיר של בית הכנסת פאראדסי, קוצ'ין, הודו, 1971 קרדיט: צילום דו קלע, ישראל ובית התפוצות ארכיון התצלומים | פרט מתוך גלויה. אוסף משפחת גרוס, תל-אביב | גלויה: החורבן. האמן היהודי פולני מאוריצי טרבץ'. אוסף התצלומים, הספרייה הלאומית | אמירת קינות בתשעה באב. צילום קופי יפרח