ר' מנחם בר מכיר מרגנסבורג

---

תלמיד חכם ופייטן אשכנזי בן המחצית השנייה של המאה ה־11. עיקר פעילותו הייתה בחבל בוהמיה, ותקופה מסוימת בעיר רגנסבורג הסמוכה לגבולו הדרומי. הוא השיב תשובות בהלכה, ונשא ונתן יחד עם אחיו במסורות הלכה ומנהג שונות, שאותן כינסו בספר "מעשה המכירי" – אחד החיבורים ההלכתיים החשובים ביותר של התקופה. על פי מסורת מסוימת פעל ר' מנחם תקופה קצרה כראש ישיבה או לפחות כמורה הוראה בישיבה.

ר' מנחם היה פייטן פורה, ומיצירתו בתחום נשתמרו למעלה מעשרים פיוטים – חלקם אף שולבו בסדרי התפילות של קהילות אשכנז למועדים שונים. בין פיוטיו ידועה קינתו "אבל אעורר" המבכה בעוצמה רבה את גזירות תתנ"ו (1096 – מסע הצלב הראשון) מהן ניצל; חתימתו בקינה זו – "אנכי מנחם העלוב ברבי מכיר" – אופיינית היא לענוותנותם העמוקה של ר' מנחם ואחיו ר' נתן. גם כשערך את תשובותיו נהג ר' מנחם להשמיט את תארי הכבוד והשבח שהופנו אליו על ידי השואלים, וכאשר השאירם – השמיט את שמו. אין להתפלא, על כן, כי שני האחים הם ככל הנראה בין החכמים הראשונים באשכנז המתבלים דבריהם במליצה "לפי עניות דעתי".

תופעה מעניינת העולה מפיוטיו – כך למשל מפיוט ה"אופן" "שאו מנחה", שנאמר בעבר בקהילות אשכנז ופולין בשבת "נחמו", השבת שלאחר תשעה באב – היא ההשפעה הספרדית העמוקה על הפואטיקה שלו; "שאו מנחה", למשל, בנוי על פי דגם המופת שהעמיד ר' שלמה אבן גבירול הספרדי בפיוטו "שנאנים שאננים" – אף שזה נכתב רק כמה עשרות שנים לפניו. זו היא עדות נאמנה להתקבלותה של הפואטיקה החדשנית של פייטני ספרד באשכנז, כמעט במקביל להיווצרותה והתגבשותה בספרד.