קוקיז (עוגיות)

אתר הספרייה הלאומית עושה שימוש בעוגיות (cookies) על מנת לשפר את חווית הגלישה שלך. הגלישה שלך באתר מהווה הסכמה לשימוש בעוגיות. למידע נוסף, אנא עיינו במדיניות הפרטיות

הסוד של ר' ישראל נג'ארה
אתר הפיוט והתפילה

הסוד של ר' ישראל נג'ארה

אהרן פוירשטיין

מהו סודו של ר' ישראל נג'ארה, מגדולי מחברי הפיוטים והבקשות שקמו לעם ישראל? מה הפך אותו לאהוב כל כך בכל קהילות ספרד, מדרום תימן ועד אפגניסטן?

x (x)

לשער ר' ישראל נג'ארה באתר

מה הסוד של ר' ישראל נג'ארה?

מה הפך את המשורר הזה, בן המאה ה־16, לאהוּב כל כך בכל קהילות ספרד, מדרום תימן ועד אפגניסטן? למה זכו שיריו לניגונים היפים ביותר? איך כתב את יה ריבון? 
למה אני לא מסוגל לכתוב כמוהו?
שאלה אחרונה: איך מתקשרים הישגיו אלה למה שכתב עליו ר' חיים ויטאל, תלמידו המובהק של האר"י: "אסור מי שידבר עמו ומי שיוציא מפיו הפזמונים שחיבר"?

התשובה פשוטה. הדברים קשורים היטב. חששו של ר' חיים ויטאל נובע מסוד כוחו של נג'ארה.
התחלנו בשבחו והמשכנו בגנותו, ולא נישאר שם. נגיע ישר לתשובה הנחרצת.

נג'ארה חיבר את מה שעד לאותו רגע היה אסור בחיבור. ומה ששוב בימינו אין להעלותו על הדעת. כשהאדמה רועדת והיבשות זזות, נִבעים סדקים בשכבת הסלע, ותוכן עמוק בסיסי פורץ החוצה. לא מתחשב בשכבות גיאולוגיות קדומות ובסדר התרבותי הקיים. הוא זורם ומשנה את תוואי העולם. אחר זמן המאגמה מתייבשת. לא ממשיכה לשנות צורות, אבל אנו נשענים ומהלכים עליה. מתי תשוב המאגמה לזרום?

 

מהמוח אל הלב​

ושוב מעט אחורנית. בצפת, שבה גדל נג'ארה, חי אז יהודי גדול – האר"י הקדוש. הימים ימי בעבוע, תורת הקבלה תוססת, מניעה ומשפיעה כוחות אדירים. ר"י נג'ארה ודאי מושפע מן ההתרגשות, ועם זאת כמשורר הוא נשען קודם כל על המסורות השיריות שהגיעו לשיא בחצרות המלכים של ספרד.

אבל החצרות חרבו. היהודים כזכור סיימו את ימיהם בספרד באופן עגום. שירתם של שמואל הנגיד, אבן גבירול, ריה"ל ואבן עזרא חיה עדיין בימיו שלו, כבימינו שלנו. היא נפלאה, גאונית ופורצת דרך. אבל סדרי העולם שהיו בזמניהם השתנו. הכוח עבר מן המוח אל הלב. לא פלא שחולף זמן רב כל כך מאז תור הזהב וחדש אין.

וכאן בא ר' ישראל נג'ארה. הוא נוטל את היכולות השיריות המופלאות ואת הסטנדרטים הבלתי מתפשרים של שירת ספרד בידו האחת, בידו השנייה הוא אוחז בלהט הקבלה העוסקת ביחסי כנסת ישראל (=עם ישראל) ודודה (=האל), ואת שני אלה הוא משדך יחד.

ר' ישראל נג'ארה כמו מבין את הפן החסידי הגנוז בתוך אותה קבלה של ימיו. ראשית הוא מקפיד על חיבור של כל שיר למנגינה, והוא צודק. שיר הנאמר, בא אל האדם דרך מוחו, ומשם עושה מעשהו. שיר המושר, המנוגן, עוד בטרם הבנת את מלותיו, הוא חודר חדרי לב ומרקיד את הנפש.

 

האור הגנוז בשירי האהבים

כמהפכן וכפורץ דרך הוא לא עוצר שם. רוח הזיווג הקדוש הנושבת באוויר מביאה אותו לחבר, ללא כל בושה או חשש, מילות אהבה וקדושה לשירי האהבה התורכיים הערביים והיווניים הנהוגים בימיו. גם יה ריבון עלם – השיר שזכה לכל כך הרבה ניגונים בכל תפוצות ישראל, השיר שגדולי הרבנים חיברו לו ניגונים ונעימות, שוברות לב וממיסות נפש, התחיל את ימיו כאן עם לחן של שיר אהבה ערבי. כמו הבעל שם טוב, שייוולד 70 שנה אחרי מותו, מבין ר"י נג'ארה, שאם בכל דבר חומרי יש ניצוץ אלוקי, ודאי שבשירי האהבים של העמים סביב, יש די אור גנוז שאפשר להפוך לתפילות.

 

ומעבר לכל זה ר"י נג'ארה מפליא לכתוב.
הוא כותב על האל, בדיוק כפי שאמר עליו מבקרו החריף, באהבה ובתשוקה.
רִשְׁפֵּי לְהָבִים בִּי הִבְעִיר (יבוא דודי לגן עדנו)
נִתְעַלְּסָה אַהַב בְּגִיל נִתְאַזְּרָה (ידד שנת עיני)
מַחְמַד עֵינִי...לוֹ שָׁאֲפָה נִכְסְפָה גַּם כָּלְתָה נַפְשִׁי
גּוֹאֲלִי, הַגֵּד לִי שֶׁאָהֲבָה נַפְשִׁי (יעוף חלומי)
את מילות האהבה והגעגועים שכתב, הוא שם, באומץ רב, בפי האל בעצמו, הדוד הפונה אל רעייתו בשירי אהבה עזי מבע:
שִׂפְתוֹתַיִךְ שׁוֹשַׁנִּים נוֹטְפוֹת מֹר אַהֲבָה, עֵינַיִךְ כְּמוֹ יוֹנִים בּוֹעֲרוֹת אֵשׁ לֶהָבָה (יונתי זיו יפעתך)

וגם:
יָפָה אַתְּ יַעֲלָה עֵינַיִךְ יוֹנִים, שִׂפְתוֹתַיִךְ כַּלָּה כְּמוֹ חוּט שָׁנִים (יפה את יעלה)

ועוד:
יְשֵׁנָה בְּחֵיק תַּאֲוָה... חִכֵּךְ מַה מָּתוֹק מִדְּבַשׁ... טָעַמְתִּי מֶתֶק שְׂפָתֵךְ וַתְּהִי כִּדְבַשׁ לַחֵךְ (ישנה בחיק תאוה)

המילים האלו, שהן רוויות בסמליות, עומדות לעצמן גם בצליל וגם בחיים כשיר אהבה אמיתי ונוגע.

להאזנה>>

ואיך אפשר בלי אותה כתובה שחיבר, שאותה נוהגים לקרוא עד היום בליל שבועות, כאות לאהבה בין עם ישראל לבוראו, אהבה עזה, חושנית ועמוקה, כתובה בשפת גאון:

יָרַד דּוֹדִי לְגַנּוֹ לַעֲרֻגוֹת בָּשְׂמוֹ / לְהִתְעַלֵּס עִם בַּת נָדִיב וְלִפְרוֹשׂ עָלֶיהָ סֻכַּת שְׁלוֹמוֹ...

שְׂרָפִים וְאוֹפַנִּים נָטַשׁ וּפָרָשָׁיו וְרִכְבּוֹ / וּבֵין שְׁדֵי אַיֶּלֶת אֲהָבִים שָׂם מְסִבּוֹ / בְּיוֹם חֲתֻנָּתוֹ וּבְיוֹם שִׂמְחַת לִבּוֹ

רַעְיָתִי יוֹנָתִי בֹּאִי אִתִּי לִדְבִיר וְאוּלָם / כִּי לְמַעֲנֵךְ אֶעֱזֹב כָּל הֲמוֹנֵי מַעְלָה וְחֵילָם / וְאֵרַשְׂתִּיךְ לִי לְעוֹלָם

המלך הנוטש את צבאו כדי להתעלס עם רעייתו ולקחת אותה לאולמו הוא דימוי כה דרמטי ומקסים שאי אפשר שלא ליפול בו. הכתובה, שהיא בדרך כלל כתב כמויות טכני בין החתן לכלה, הופכת כאן לחותם של אהבה ותשוקה בין האל לעמו, המשובץ בציטוטים מן המקרא ומדברי חז"ל.

להאזנה>>

גיבור תרבות

חייו של ר"י נג'ארה מלאו בייסורים. הוא היה תלמיד חכם, רב ודרשן, וכמובן עני מרוד. אשתו הראשונה נפטרה בגיל צעיר, וילדיו הראשונים מתו בגיל צעיר אף הם. ועם זאת, ואולי בגלל זה, כתב המון. קרוב לאלף שירים מוכרים לנו היום. שירתו מגוונת מאוד. הוא כתב על הגאולה ועל כאב הגלות, על מעשה השירה, ושירי השכמה ושירים לה'. את שיריו חיבר למנגינות מוכרות, ובכך אִפשר לאנשים להפוך את אהבתם למוזיקה לעניין של קדושה ואהבת האל. הוא סידר את שיריו לפי מקאמים, כפי שנהוג לעשות עד היום, והפך לגיבור תרבות של תקופתו. מעל הכול הוא היה משורר ענק ואיש אמיץ שהעז לחבר לפני כמעט 500 שנה בין קודש לחול, בין גוף לרוח, בין עמים ובין נשמות, כל מה שאנו במילניום החדש עדיין מתקשים לעכל. ר"י נג'ארה הקדים גם את תקופתנו, הלוואי שנדע ללכת בדרכו.

אהרן פוירשטיין עוסק בכתיבה, קולנוע, ובהוראת שניהם.