בחרו את שפת העמוד:
שפה נוכחית
נשמח לעזור בכל בקשה
שרה אהרונסון, חברת האריגון המחתרתי ניל"י, דיוקן. 1914-1916. מתוך יד יצחק בן צבי (ישראל נגלית לעין), אוסף תמר אשל לבית שוהם
שרה אהרונסון, דיוקן. 1910-1912. מתוך אוסף יד יצחק בן צבי (ישראל נגלית לעין), אוסף רחל ינאית בן-צבי (1886-1920)
גלויה, שרה אהרונסון, דיוקן. מתוך יד יצחק בן צבי (ישראל נגלית לעין), אוסף גאולה גוטרמן לבית כהנא
שרה אהרונסון, דיוקן על גבי גלויה. 1916. מתוך יד יצחק בן צבי (ישראל נגלית לעין), אוסף רחל ינאית בן-צבי (1886-1920)
שרה אהרונסון נולדה ב-5 בינואר 1890 בזכרון יעקב, למשפחת אהרונסון, ממייסדי המושבה ומהמשפחות המובילות ביישוב היהודי החדש בארץ ישראל. הילדה החמישית מבין ששת ילדיהם של אפרים-פישל ומלכה אהרונסון, בלטה כבר בילדותה בסקרנות אינטלקטואלית יוצאת דופן. היא שלטה במספר שפות, בהן צרפתית, גרמנית, טורקית וערבית, ורכשה ידע רחב בהיסטוריה, חקלאות ומדעים.
הקשר המיוחד עם אחיה הבכור, אהרן אהרונסון - חוקר אגרונומיה מוביל ולימים מנהיג מחתרת ניל"י - השפיע עמוקות על השקפותיה ועתידה. אהרן, שהתפרסם בעולם המדעי בעקבות גילוי "אם החיטה" בגלילות ראש פינה, שיתף את שרה במחקריו ופתח בפניה צוהר לעולם המדע והמחקר.
בשנת 1914 נישאה לחיים אברהם, סוחר יהודי אמיד מטורקיה, ועברה לאיסטנבול. נישואיה לא צלחו, ובנובמבר 1915 שבה לארץ ישראל. במסעה חזרה הייתה עדה לרצח העם הארמני בידי העות'מאנים - חוויה שהעמיקה את התנגדותה למשטר הטורקי. עם שובה לזכרון יעקב, החלה לעבוד בחווה הניסיונית של אחיה בעתלית, ובמהרה מצאה את עצמה בלב פעילות מחתרת ניל"י.
ניל"י ("נצח ישראל לא ישקר") הוקמה בשנת 1915 על ידי אהרן אהרונסון, אבשלום פיינברג, שרה ואחרים, מתוך הבנה שיש לסייע לבריטים לכבוש את ארץ ישראל מידי העות'מאנים כדי להבטיח את עתיד היישוב היהודי. זו הייתה עמדה שנויה במחלוקת, שכן רוב היישוב היהודי העדיף לנקוט בעמדה ניטרלית במלחמה. שרה האמינה בחזון של שיתוף פעולה עם בריטניה כדרך להקמת בית לאומי יהודי בארץ ישראל, והיא ראתה במעשיה חלק מהמאבק הציוני הרחב. היא הבינה שהמצב הקשה ביישוב היהודי תחת השלטון העות'מאני בזמן המלחמה - שכלל רעב, גירושים, ורדיפות - מחייב פעולה נחושה.
שרה הפכה לדמות מרכזית במחתרת ושימשה כראש הארגון בפועל אחרי שאהרן יצא למצרים לקיים קשרים עם הבריטים, ולאחר מותו של אבשלום פיינברג ב-1917. יש עדויות על קשר רומנטי שהתקיים בין שרה לאבשלום, אם כי היקפו והטבע המדויק שלו נותרו שנויים במחלוקת בין היסטוריונים. הצלחתה של רשת ניל"י הייתה מרשימה, כאשר לפי הערכות בריטיות, המידע שסיפקה הרשת היה מדויק ובעל ערך רב, וסייע משמעותית במאמץ הבריטי לכבוש את ארץ ישראל מידי העות'מאנים. הגנרל אלנבי, מפקד הכוחות הבריטיים, אף ציין לאחר המלחמה את תרומתה החשובה של הרשת להצלחת המערכה.
בספטמבר 1917, עם חשיפת מחתרת ניל"י, החל גל מעצרים, ושרה אהרונסון נתפסה בזכרון יעקב. היא נחקרה בעינויים קשים אך שמרה על שתיקה ולא הסגירה את חבריה. כשהבינה שלא תוכל להחזיק מעמד לאורך זמן, ביקשה להתקלח בביתה, שם ניסתה להתאבד באקדח מוסתר כדי להימנע מעינויים נוספים. היא נפצעה אנושות ונפטרה שלושה ימים לאחר מכן, ב-9 באוקטובר 1917. מותה הפך לסמל של הקרבה ומאבק לעצמאות היישוב היהודי.
מותה של שרה אהרונסון הפך אותה לסמל של הקרבה למען התקומה הלאומית. לאחר הקמת המדינה, היא ושאר חברי ניל"י הוכרו כחלוצי המודיעין הישראלי, ובית משפחתה בזכרון יעקב הפך למוזיאון להנצחת המחתרת. דמותה הונצחה ברחבי הארץ, בשמות רחובות, יצירות אמנות וספרות, וגם בבול שהונפק לכבודה. עד היום, סיפור גבורתה ונחישותה משמש מופת לנוער הישראלי ולכל העוסקים בפעילות למען ביטחון המדינה.
מכתב, בכתב ידה, חתום, בעברית. אל אחותה רבקה ואחיה אלכסנדר. 1917. מתוך אוסף אברהם שבדרון - אוטוגרפים.
מכתב אהבה מאת אבשלום פיינברג, בכתב ידו, עם חתימתו, עמוד וחצי, בעברית. אל שרה אהרונסון. חדרה, 7 ביוני 1911. מתוך אוסף אברהם שבדרון - אוטוגרפים.
פנקסו של לוי יצחק שניאורסון, מאנשי ניל"י, מאפריל-מאי 1917, בו הוא מתוודה על אהבתו לאהרנסון, מהלל אותה ומבקר אותה על חוסר היענותה. ייתכן שחלקו נמסר לה במהלך מסעותיהם.
בארכיוני הספרייה מכתבים נוספים שנכתבו לשרה אהרונסון וממנה, שטרם נסרקו.
דבורה עומר. שרה, גיבורת ניל"י. קריית גת: הוצאת יוסף שרברק, 1967.
אלכסנדר אהרנסון, "חייל פשוט". שרה, שלהבת נילי: ליום מותה כ"ג תשרי תרע"ח. מהדורה ב'. ירושלים: אחיאסף, תש"ג.
דורית גני, שרה אהרנסון, הוצאת צלטנר, מאיירת: מורן יוגב. 2018.
יעקב יערי-פולסקין, שרה גיבורת נילי, תל אביב: אישים ומאורעות, תש"ב 1941.
23 באוקטובר 1940
15 באוקטובר 1941
30 בספטמבר 1942
2 באוקטובר 1942
זהירה חריפאי, מתוך האלבום לשיר תיאטרון ([ישראל]: תקליטי כנען, מקבוצת הליקון, 1985), בהשתתפות יוחנן זראי (מלחין), מישה בלכרוביץ (מעבד מוזיקלי) ויעקב שבתאי (מחבר).
עצרת "נילי" לזכר שרה אהרונסון, שנועדה ל-27.9.1945 במצודת זאב, בהשתתפות אבולפיה
מלמן, בילי. "מותה של סוכנת: מגדר, זיכרון והנצחה." בתוך העבריות החדשות: נשים ביישוב ובציונות בראי המגדר, בעריכת מרגלית שילה, רות קרק וגלית חזן-רוקם, 413–433. ירושלים: יד יצחק בן-צבי, תשס"ב.
מערך השיעור עוסק במכתב של שרה אהרונסון כמקור ללימוד על מחתרת ניל"י, אתגריה, הקשר בין חבריה, וחיי אנשי היישוב הישן בארץ ישראל תחת השלטון הטורקי, תוך היכרות עם דמותה ומשמעות פועלה של שרה אהרונסון.