החטא ועונשו

הרומן החטא ועונשו של דוסטויבסקי נחשב לאחת מפסגות הספרות העולמית וליצירה מעצבת בקאנון המודרני. זהו סיפור בלשי-פסיכולוגי, שבו רצח כפול משמש כבסיס לבחינת שאלות עמוקות על חטא, מוסר, אשמה וגאולה. דוסטויבסקי היה בין הראשונים שצללו אל תוך התודעה הפנימית של הרוצח, באמצעות זרם מחשבות, חלומות וסערות נפשיות, במהלך שפתח דרך חדשה להתפתחות הרומן הפסיכולוגי והשפיע על הזרמים הספרותיים של המודרניזם. הדמויות המרכזיות, רסקולניקוב וסוניה, הפכו לסמלים של חיפוש רוחני ומאבק מוסרי, והשפעת הרומן חורגת אל תחומי הפילוסופיה, הפסיכולוגיה והשיח התרבותי הרחב על חירות, אחריות ותיקון.

דוסטויבסקי (1821–1881), מן הגדולים שבסופרי רוסיה במאה ה־19, חווה בחייו תהפוכות דרמטיות: מאסר על פעילות פוליטית, גזר דין מוות שבוטל ברגע האחרון, גלות בסיביר, עוני, חולי והתמכרות להימורים. חוויות אלו עיצבו את כתיבתו והעמיקו את עיסוקו במאבק המוסרי שבין ייאוש לגאולה ובאמונה בכוחו של הסבל להוביל לתיקון. יצירתו השפיעה על הוגים וסופרים כפרויד, ניטשה, קאמי ורבים אחרים, והוא נחשב לאחד מעמודי התווך של הספרות וההגות המודרנית.