ישעיהו ליבוביץ

ישעיהו ליבוביץ (1903–1994) נולד בריגה שבלטביה ולמד כימיה ופילוסופיה באוניברסיטת ברלין, בה סיים דוקטורט בכימיה ב‑1924. בהמשך קיבל תואר רפואה בבאזל ב‑1934, וב‑1935 עלה לארץ והצטרף לסגל האוניברסיטה העברית. שם כיהן כפרופסור בכימיה אורגנית, ביוכימיה ונוירופיזיולוגיה במשך עשרות שנים, והיה מעורב במחקר על סוכרים, אנזימים, ומערכת העצבים של הלב. בנוסף לכך, הוא כיהן כעורך מדעי הטבע ואחר כך כעורך הראשי של האנציקלופדיה העברית. כחלק מעשייתו החברתית פעל להפצה של הידע בישראל, והרבה להרצות באוניברסטיה המשודרת, לענות למכתבים מקוראים, ולפגוש צעירים בביתו שברחביה.

ליבוביץ היה ידוע כהוגע דעות פרובוקטיבי ;הטיף להבחנה ברורה בין הדת והמדע, ולקיום מצוות רק "לשמה" בלי מטרות חומריות או מוסריות . הוא קרא להפרדה מוחלטת בין דת ומדינה והביע ביקורת חריפה על מדיניות ישראל, במיוחד לאחר 1967, ואפילו כינה חלק מהנהגתה ביהודה ושומרון "יהודונאצית". בשל עמדותיו הקיצוניות, זכה לכינוי "נביא הזעם של החברה הישראלית".
עזבונו של ליבוביץ' המכיל אוסף של כתבי יד, מאמרים, ספרים ותכתובת, נמצא בספרייה הלאומית.