על הסופר
סופוקלס (Sophocles), מן הטרגיקונים המרכזיים של יוון הקלאסית במאה ה־5 לפנה"ס, נחשב למחדש גדול של האמנות הדרמטית. הוא כתב למעלה ממאה ועשרים מחזות, מהם נשתמרו רק שבע טרגדיות מלאות, ובהן אדיפוס המלך, אדיפוס בקולונוס ואנטיגונה. חידושיו ניכרו הן בצורת ההצגה והן בתוכן: הוא הוסיף שחקן שלישי לבמה, מה שאִפשר דיאלוגים מורכבים יותר ופיתול עלילתי רב־שכבות; הפחית את תפקיד המקהלה והפך אותה למרכיב פרשני ולא למרכז הדרמה; והעמיק את עיצוב הדמויות כך שיהיו מורכבות, אנושיות ובעלות עימותים פנימיים. סופוקלס התעניין פחות במאבקי אדם מול האלים ויותר בחקר טבע האדם עצמו – באחריותו, בכבודו, ובמלכודות שגאוותו או עיוורונו עלולים להטמין לו. חידוש זה הפך את מחזותיו לנוגעים בכל תקופה, משום שהם מציגים גיבורים אציליים שנאבקים בין נאמנות לערכים נצחיים לבין כפיפות לחוקי בני־אנוש. דמויות כמו אדיפוס ואנטיגונה מדגימות כיצד שילוב של בחירה אישית עם כוחות גורליים מוליד טרגדיה שאין ממנה מוצא, ודווקא בכך טמון כוחה של יצירתו. בזכות תרומתו לשפה הדרמטית ולעיצוב הטרגדיה כצורה אמנותית שלמה, נחשב סופוקלס ליסוד מרכזי בהתפתחות התיאטרון המערבי והשפעתו ניכרת עד ימינו.
