מדריך לטקס פדיון הבן במסורת התימנית

להאזנה>>

האב מכין את כסף הפדיון, לוקח את בנו, ובעודנו הולך לעבר הכהן אומרים הציבור בנעימה כולם יחד:

וְהַלְלוּיָה, הַיֶּלֶד הַזֶּה יְבָרְכֵהוּ אֵל, וְיִתבָּרֵךְ כְּבִרכַּת מֹשֶׁה וּשׁמוּאֵל, וּכבִרכַּת מִי שֶׁנִּגלָה עָלָיו בְּבֵית אֵל, וְהַלְלוּיָה:

אבי הבן אומר בעמידה מול הכהן:

מוֹדֶה אֲנִי לְפָנֶיךָ ה' אֱלֹהַי, שֶׁזָּכִיתִי וְנִתָּן לִי בֵּן בְּכוֹר, שֶׁנִּתחַיַּבתִּי לִפדּוֹתוֹ. וַהֲרי הַבֵּן מִשֶּׁלָּךְ [וְהַפִּדיוֹן מִשֶּׁלָּךְ], וְכִי מִמְּךָ הַכֹּל, וּמִיָּדְךָ נָתַנּוּ לָךְ:

ומוסר האב את הבן לידי הכהן, מתיישב ומברך:

בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצוֹתָיו וְצִוָּנוּ לִפדּוֹת אֶת הַבֵּן:

בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם שֶׁהֶחֱיָנוּ וְקִיְּמָנוּ וְהִגִּיעָנוּ לַזְּמָן הַזֶּה:

לאחר הברכה מוסר האב את כסף הפדיון לידי הכהן, והכהן אומר, כשהכסף והבן בידיו:

כְּשֵׁם שֶׁזָּכִיתָ וּפָדִיתָ אוֹתוֹ, כָּךְ תִזכֶּה לְתוֹרָתוֹ וּלחֻפָּתוֹ וּלמַעֲשָׂיו הַטּוֹבִים. וְכַאֲשֶׁר יָקְרָה נַפשׁוֹ בְּעֵינֶיךָ, כֵּן תִּיקַר נַפשׁוֹ בְּעֵינֵי ה', וְיַצִּילוֹ מִכָּל צָרָה, וְיָקִים עָלָיו מִקרָא שֶׁכָּתוּב מֵאֲשֶׁר יָקַרתָּ בּעֵינַי נִכבַּדתָּ וַאֲנִי אֲהַבתִּיךָ וְאֶתֵּן אָדָם תַּחתֶּיךָ וּלאֻמִּים תַּחַת נַפשֶׁךָ: נָתַתִּי כָפרְךָ מִצרַיִם כּוּשׁ וּסְבָא תַּחְתֶּיךָ: וְעוֹד יְקַיֵּם עָלָיו פָּדָה בְשָׁלוֹם נַפשִׁי מִקְּרָב לִי כִּי בְרַבִּים הָיוּ עִמָּדִי: פּוֹדֶה ה' נֶפֶשׁ עֲבָדָיו וְלֹא יֶאשְׁמוּ כָּל הַחֹסִים בּוֹ:

יש נוהגים שממשיך הכהן ומברך את הבן הפדוי:

יְבָרֶכְךָ ה' וְיִשׁמְרֶךָ: יָאֵר ה' פָּנָיו אֵלֶיךָ וִיחֻנֶּךָּ: יִשָּׂא ה' פָּנָיו אֵלֶיךָ וְיָשֵׂם לְךָ שָׁלוֹם:

הכהן מחזיר את הבן הפדוי לידי אביו.

הכהן:

כּוֹס יְשׁוּעוֹת אֶשָּׂא וּבשֵׁם ה' אֶקרָא. הוֹדוּ לַה' כִּי-טוֹב כִּי לְעוֹלָם חַסדּוֹ. סַברֵי מָרָנַן.

והשומעים עונים:

לְחַיֵּי.

ומברך:

בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם בּוֹרֵא פְּרִי הַגָּפֶן.

ומברכים על בשמים ועל מי ורדים:

בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם בּוֹרֵא מִינֵי/עֲצֵי בְּשָׂמִים

יש שמוסיפים לשיר את הפיוט הבא בתום טקס הפדיון:

אָהוּב יְבָרֵךְ הַיֶּלֶד הַפָּדוּי הַזֶּה
בָּרוּךְ יְבָרֵךְ הַיֶּלֶד הַפָּדוּי הַזֶּה
גִּבּוֹר יְבָרֵךְ הַיֶּלֶד הַפָּדוּי הַזֶּה
יִהיֶה כְּמֹשֶׁה שֶׁזָּכָה, וּכשֶׁעָלָה לַמְּלוּכָה:
דָּגוּל יְבָרֵךְ הַיֶּלֶד הַפָּדוּי הַזֶּה
הָדוּר יְבָרֵךְ הַיֶּלֶד הַפָּדוּי הַזֶּה
וָתִיק יְבָרֵךְ הַיֶּלֶד הַפָּדוּי הַזֶּה
יִהיֶה כְּמֹשֶׁה שֶׁזָּכָה, וּכשֶׁעָלָה לַמְּלוּכָה:

וכן הלאה על פי סדר הא-ב: זַכָּאי, חַנּוּן, טָהוֹר; יָחִיד, כַּבִּיר, ​לוֹבֵשׁ; מֶלֶךְ, נוֹרָא, סוֹמֵךְ; עוֹזֵר, פּוֹדֶה, צַדִּיק; קָדוֹשׁ, רַחוּם, שׁוֹמֵר; תּוֹמֵך, תַּקִּיף.

הרב אומר:

וְכֻלְּכֶם בְּרוּכִים.

והציבור עונה לו:

בָּרוּך שָׁמַע קוֹלָךְ.

ואומרים הציבור בנעימה כולם יחד:

וְהַלְלוּיָה, הַיֶּלֶד הַפָּדוּי הַזֶּה יְבָרְכֵהוּ אֶל רָם, וְיִתבָּרֵך כְּבִרכַּת מֹשֶׁה בֶּן עַמרָם וּכבִרכַּת מִי שֶׁנִּגלָה עָלָיו בְּפַדַּן אֲרָם, וְהַלְלוּיָה:

 ונוהגים לעשות סעודה.​