בעלי התוספות
רבנו תם, מבעלי התוספות. אוסף אברהם שבדרון, הספרייה הלאומית

בעלי התוספות

כל אדם שמתחיל את דרכו בלימוד התלמוד הבבלי מיד שם לב שהטקסט התלמודי מוקף משני צדדיו בשני פירושיו החשובים ביותר. בצד הפנימי מוצג פירוש רש"י (רבי שלמה בן יצחק, 1105-1040), ובצד החיצוני פירוש "בעלי התוספות" ובלשון העם "התוספות" או בכתיבה מקוצרת תוס'. אולם בעוד שפירוש רש"י נכתב בידי אדם אחד - רש"י, רבים תוהים בתחילת דרכם הלימודית מה משמעות המונח בעלי התוספות.

השם בעלי התוספות מתאר קבוצה שלמה של מפרשים שדבריהם נערכו בהמשך למקשה אחת. מדובר באסכולה רחבה מאוד של חכמים - יש אומרים שהיו כמה מאות בעלי תוספות - שפעלו במשך כ-200 שנה במאות ה-12 וה-13 בצרפת, גרמניה ומרכז אירופה ומיעוטם באיטליה ואנגליה. בתחילת המאה ה-13 עלו קבוצות מבעלי התוספות לארץ ישראל בכמה גלים, ובנו בתי מדרש בעכו וירושלים.

ראשוני בעלי התוספות היו תלמידיו הישירים של רש"י, והם כתבו הערות לפירושו המכונה "פירוש הקונטרס". בהמשך התרחבה פרשנותם, ועד תום התקופה הם יצרו יחד בניין פרשני מפואר עם שיטות ייחודיות להם. בעלי התוספות כתבו פרשנות לרוב מסכתות התלמוד הבבלי. כמו כן נשמר פירוש קצר לתורה שהם כתבו ושפורסם בכמה מהדורות החל מהמאה ה-19. לצד המפעל הפרשני המרשים, בעלי התוספות נחשבו לפוסקי הלכה מרכזיים ונודעו בעשייה הלכתית נרחבת, שבאה לידי ביטוי בין היתר בכרך שאלות ותשובות שיצא לאור.

שיטת בעלי התוספות

לנוכח היותם קבוצה גדולה כל כך של חכמים, בעלי התוספות היו פזורים בבתי מדרש רבים בעיירות שונות. שם הם פלפלו בסוגיה התלמודית הבבלית, השוו בינה ובין הסוגיה הירושלמית, ועסקו בספרות התנאים ובתוכה המשנה, התוספתא ומדרשי ההלכה. בעלי התוספות גם דנו רבות בפירושים לתלמוד שנכתבו בדורות שקדמו להם. בין היתר, הם פלפלו בפירוש רבי יצחק בן שמואל (ר"י, שעליו נרחיב בהמשך) ובדברי פירוש התלמוד של רבנו חננאל (ר"ח) שהיה מאחרוני הגאונים. לעיתים קרובות חלקו בעלי התוספות על הפירושים שכתבו קודמיהם.

בשיטתם בעלי התוספות שמו דגש על ההרמוניזציה, כלומר הניסיון להראות שהסוגיות השונות אינן סותרות זו את זו. בשונה מרש"י שנטה לכתוב פירוש מקומי לסוגיה מבלי להתייחס לסוגיות מקבילות, בעלי התוספות נהגו להקשות בין הסוגיות וליישב את הקושיות כדי להוכיח שאין סתירה בין המקורות. אחד הכלים המרכזיים שהמציאו בעלי התוספות למטרה זו והרבו להשתמש בו היה "החילוק" בין הסוגיות, קרי הטענה ששתי הסוגיות עוסקות במקרים מעט שונים, ולכן ההלכה בכל אחד מהם שונה. דרך זו ממילא יצרה חידושי הלכה רבים, וכך הציבה את בעלי התוספות בין פוסקי ההלכה האשכנזים החשובים והמשפיעים ביותר. שיטה זו התגלגלה לסגנון הפלפול האשכנזי המאוחר, והגיעה לשיאה בשיטת "בריסק" הליטאית שהתפתחה בסוף המאה ה-19 ומבוססת על חילוקים ל"שני דינים".

כמו רש"י, גם בעלי התוספות הרבו לדון בקביעת הנוסח הנכון לטקסט התלמודי, אך גם בתחום זה פעמים רבות הם חלקו על גישתו. נושא מתודי נוסף שבו נבדלו מדרכו של רש"י היה העיסוק בהלכה מול העיסוק באגדה. מכיוון שרש"י נטה לפרש בפשטות כמעט כל מילה או קומץ מילים, הוא עסק בדברי האגדה שבתלמוד לא פחות מאשר בסוגיות ההלכתיות. לא כן בעלי התוספות, ששמו את עיקר עיונם בדברי ההלכה ודילגו על רוב הנושאים האגדתיים.

בעלי התוספות המוכרים

בין בעלי התוספות המפורסמים ביותר שמור מקום של כבוד לבני משפחתו של רש"י, ובתוכם בולטים שלושת נכדיו, בניו של רבי מאיר: רבי שמואל בן מאיר (רשב"ם, 1160-1080) הידוע גם בפירושו לתורה, שאף השלים חלקים שהיו חסרים בפירוש רש"י לתלמוד בסוף מסכת פסחים ובמרבית מסכת בבא בתרא; רבי יצחק בן מאיר (ריב"ם, 1135-1095); ורבי יעקב בן מאיר (רבנו תם, 1171-1100) הנתפס כגדול מכולם; בן משפחה מוכר נוסף הוא רבי יצחק בן שמואל (1190-1115) - הידוע גם בכינוייו רבי יצחק הזקן, ר"י הזקן או ר"י - שהיה אחיינו ותלמידו של רבנו תם, והתפרסם בזכות עצמו כאחד מגדולי בעלי התוספות. 

מטבע הדברים, קורפוס כה גדול של חומר שנכתב בידי מחברים רבים נזקק לעריכה, ובעלי התוספות המאוחרים עסקו במלאכה זו. עבודת העריכה לא נעשתה במשותף, ולכן ניכרים לא פעם הבדלי גישה וסגנון בין המסכתות. רבי אשר בן יחיאל (הרא"ש, 1327-1250) נחשב למפורסם בין עורכי התוספות. נוסף לעריכת חלקים מן התוספות, חיבר הרא"ש פירוש משלו לתלמוד הבבלי וכן ספר של שאלות ותשובות בהלכה. פירושו עוסק בהיבט ההלכתי של התלמוד ותואם לפסיקותיהם של בעלי התוספות. פירוש זה קיבל מעמד קנוני משום שרבי יוסף קארו בחר בו כאחד מ"שלושת עמודי ההוראה" - והאשכנזי היחיד ביניהם - בפסיקתו המוצגת בחיבוריו "בית יוסף" ו"שולחן ערוך". נוסף על כל אלה, למסכתות רבות הוצאו ספרי "תוספות הרא"ש", שהם מעין גרסה אישית שלו לדיונים שניהלו התוספות באותן מסכתות. כמו כן נמצאו אוספים נוספים המכילים תוספות שכתב לפירושי רבנים שונים למסכתות בודדות.

לאור כל זאת אין ספק שהאסכולה הגדולה של בעלי התוספות השפיעה השפעה מכרעת על עולם התורה בכלל, ועל עולם התלמוד הבבלי וההלכה בפרט.
בספרייה הלאומית שמורים שפע של פריטים המעשירים במידע נרחב על בעלי התוספות, מפעלם הפרשני, תרומתם ההלכתית ושיטותיהם הייחודיות. בספרייה אפשר לעיין בספרים רבים ובהעתקי כתבי יד מתקופות שונות, שבהם נכתבו פירושי התוספות לתלמוד ולתורה ופסיקותיהם ההלכתיות. כמו כן זמינים לצפייה ספרים, מאמרים, כתבות ומחקרים מגוונים ומעניינים הנוגעים לתולדותיהם של בעלי התוספות ולהשלכות של פרשנותם ופסיקתם הניכרות עד ימינו.